תא"מ 38251-07-15 ינאי נ' אלעד

1.בפני תביעה כספית, בסך של 18,194 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ושעניינה אי קבלת תמורה עבור התקנת מערכת לחימום תת-רצפתי בבית הנתבע. התביעה הוגשה בחודש יולי 2015.

2.עפ"י כתב התביעה, ההסכם נחתם בחודש יוני 2012, וסכום התמורה הכולל היה 122,100 ₪ ומע"מ, ולא כולה שולמה, עקב טענת הנתבע כי באחד החדרים החימום אינו פועל. עפ"י כתב התביעה, תוקן אותו ליקוי כבר במרץ 2014, אולם היתרה לא שולמה עקב דרישת הנתבע להמתין לחורף, שאז ביטל בדיקה שנקבעה לחודש דצמבר 2014, שכן החימום עבד. בינואר 2015 אישר המפקח על הפרויקט בכתב את לוח הזמנים הנזכר. ביולי 2015 הודיעה אשת הנתבע כי היתרה לא תשולם כל עוד לא יושלם התיקון (שכבר הושלם זה מכבר), ומכאן התביעה.

3.הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, באיחור (מוסכם), בה טען נגד כותרת התביעה, ועוד טען, כי הליקוי המדובר שב והתעורר, ועל כן לא שולמה היתרה. בבקשתו זו, שב הנתבע ואישר את נכונותו לשלם את היתרה אם תתוקן התקלה. מאידך, טען גם כי הוא זכאי לקזז סך של 100,000 ₪ כפיצוי עבור הפרות ההסכם של התובע ומחדליו באי תיקון נאות של התקלה.

4.לאחר חקירה קצרה, ניתנה בהסכמה רשות להתגונן, ונקבע כי הוצאות הבקשה בסך 1,800 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

5.הצדדים התאימו את כתבי הטענות לסדר דין מהיר, והגישו תצהירי עדות ראשית.

6.התובע הגיש תצהיר של עצמו ושל המפקח, בהם החידוש העיקרי היה ביקור של התובע בבית הנתבע בינואר 2016, כיוון התרמוסטט שם, ובעקבותיו מסרון ששלחה אשת הנתבע למפקח, בפברואר 2016, לפיו המערכת עובדת ויש להסדיר התשלום לתובע.

7.גם הנתבע הגיש תצהירי עדות ראשית, שלו ושל אשתו, ובהם חזרו על עיקרי טענותיהם, כי המערכת – לאחר שסברו שהיתה תקינה בחורף 2014-5, שבה לסורה תוך יום-יומיים, ותוקנה רק בינואר 2016. לדבריהם, הסיבה לאי תשלום היתרה לאחר התיקון היא סירובו של התובע להסתפק בתשלום זה ולמחוק את תביעתו.

8.משלא התייצב הנתבע לישיבה מקדמית שנקבעה, נקבע התיק לשמיעת הוכחות, והנתבע חויב בהוצאות התובע בסך של 900 ₪ (החלטה מיום 26.7.2016).

9.לאחר סדרת בקשות ותגובות, הוסכם כי ישיבת ההוכחות תבוטל, והצדדים יסכמו טענותיהם בכתב, זאת נוכח הצטמצמות המחלוקת בין הצדדים לכדי השאלה אם ביקור התובע בנכס וכיוון התרמוסטט בינואר 2016 היה בגדר תיקון של תקלה במערכת, אשר הצדיקה את אי התשלום עד אותו מועד.