תא"מ 38205-05-15 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 20.6.2012 בכביש 5, ליד מחלף גלילות, מקום בו היו עבודות בכביש. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך של 6,473 ₪.

2.התובעת הגישה תביעתה נגד הקבלן המבצע את העבודות (הנתבעת 2 – להלן "הקבלן") והגוף האחראי עליהן (הנתבעת 1 – להלן "נתיבי ישראל"); הקבלן לא התגונן, וניתן נגדו פסק-דין בהעדר התגוננות. נתיבי ישראל טענה להעדר יריבות והעדר עילה, והגישה הודעת צד שלישי נגד הקבלן ונגד מבטחתו (הצד השלישי 2 – להלן "מגדל"). ביני לביני, נכנס הקבלן להקפאת הליכים.

3.התובעת טוענת, שעל נתיבי ישראל לפצותה; נתיבי ישראל ומגדל טוענות, שנהג התובעת אחראי לנזקיו; בנוסף, וגם זו כלפי זו, הן טוענות כך: נתיבי ישראל טוענת, כי ככל שהאחריות אינה על נהג התובעת, הרי שהיא על הקבלן, ובכל מקרה אינה עליה, ואם היא עליה, כי אז על מגדל לשפותה; מגדל טוענת, כי ככל שהאחריות אינה על נהג התובעת, הרי שהיא גם על נתיבי ישראל, ובכל מקרה אין עליה (על מגדל) לשפות את נתיבי ישראל, שכן הנזק המדובר נמוך מסכום ההשתתפות העצמית של הקבלן, ועל כן ממילא אין מקום להודעה לצד שלישי.

4.נהג התובעת העיד, כי נסע במהירות של כ-90-100 קמ"ש בקטע הכביש המדובר, כי ראה את העובדים בדרך מניחים (בדרך של הפלה מרכב נוסע) חרוטי אזהרה, אולם חרוט אחד כזה הושלך אל עבר נתיב הנסיעה, והרכב פגע בו, שכן לא היה ניתן לבלום בהתראה כה קצרה, וכך נגרם הנזק. הנהג העיד (וכך עולה מהדיווח שערך בכתב), כי במקום היו הן נציגי הקבלן והן נציגי נתיבי ישראל.

5.נציג מטעם נתיבי ישראל (שלא היה במקום) העיד, כי אכן היו במקום גורמי פיקוח מטעם נתיבי ישראל בנוסף על אנשי הקבלן. הוא גם טען, כי על פי הנחיות משרד התחבורה, ואף בפועל, המהירות המותרת באותו מקום היתה 70 קמ"ש. עוד העיד, כי על פי רישומי נתיבי ישראל, התקבל באותו לילה (לא בזמן אמת) דיווח על פגיעה של רכב חולף בחרוט, אולם לא נמסרו פרטים נוספים באותו דיווח.

6.אין מחלוקת, כי ההשתתפות העצמית של הקבלן (כלפי מגדל), היתה גבוהה מסכום התביעה. עם זאת, נתיבי ישראל מפנה לאחד מנספחי ההסכם בינה לבין הקבלן, עליו חתומה מגדל (כלפי נתיבי ישראל), וממנו עולה, כי רק הקבלן ישא בהשתתפות העצמית. נתיבי ישראל מבקשת להסיק מסעיף זה, כי במשולש היחסים נתיבי ישראל-קבלן-מגדל, אין מגדל יכולה להטיל על נתיבי ישראל את הנשיאה בסכום הנזק השווה להשתתפות העצמית, ועליה לשפותה ולגבותו מהקבלן. מגדל טוענת, כי ההוראה האמורה אינה מקנה זכות כלשהי לנתיבי ישראל להיפרע ממגדל את נזקיה, עד לסכום ההשתתפות העצמית.

7.כשלעצמי, סבורני שהתביעה נכשלת בשלב היריבות, או בשלב העילה (במקרה זה השתים שלובות זו בזו באופן בלתי ניתן כמעט להפרדה), וזאת מעבר לכך שהיא נכשלת, לפחות חלקית, בשאלת האחריות.

8.מעדותו של נהג התובעת עולה, כי הרכב ממנו הושלך החרוט – ככל שאכן הושלך – היה רכב הקבלן; מכל מקום, לא הוכח, כי מדובר היה בעובדי נתיבי ישראל או במי משלוחיה.

9.עסקינן, אפוא, בנסיבות המתוארות בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומשלא הוכח איזה מהחריגים המנויים באותו סעיף, איני רואה כיצד ניתן להטיל אחריות למעשה השלכת החרוט על נתיבי ישראל. חובת הפיקוח שלה אינה יכולה להגיע למניעת מעשה ספציפי של פועל ספציפי, בזמן אמת (בהשוואה, למשל, לחובה לוודא סילוק המפגע בתוך זמן קצר ביותר לאחר שהגיע לתוך נתיב הנסיעה), ולא מצאתי ממש בטענות אודות התרשלות בבחירת הקבלן.