מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 11.09.2014, בין כלי רכב, תוצרת סיאט, מ"ר 58-540-53 (להלן: "רכב הסיאט") לבין כלי רכב, תוצרת סקודה, מ"ר 26-003-12 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 (להלן: "רכב הסקודה") ולבין כלי רכב, תוצרת טויוטה, מ"ר 10-344-62 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הטויוטה") (ולהלן: "התאונה").

מדובר בתאונה שהינה חלק מ"תאונת שרשרת" שבה רכב הסיאט היה הרכב הראשון בשרשרת, מבין ארבעה רכבים המעורבים בתאונת השרשרת, רכב הסקודה היה הרכב השני בתאונת השרשרת, ורכב הטויוטה היה הרכב השלישי, כאשר הגורם הרלוונטי לרכב הרביעי והאחרון בתאונת השרשרת אינו צד לתובענה.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים בקשר עם האחריות להתרחשותה ובקשר עם היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה הצדדים לתובענה.

4.בתום הדיון הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון לתת הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.נהג רכב הסיאט אישר כי בתאונת השרשרת היה מעורב רכב נוסף (שגורם מטעמו אינו נתבע בתובענה), אשר נאמר לו על ידי יתר נהגי הרכבים, לאחר התאונה, כי היה מעורב רכב נוסף מסוג ג'יפ שברח מזירת התאונה. הדבר קיבל ביטוי אף בטופס ההודעה על התאונה (ת/1).

גם נהג רכב הטויוטה אישר זאת בעדותו בבית המשפט.