תא"מ 38025-03-16 אלדן תחבורה בע"מ נ' יעקובי ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 29.11.2015, בין כלי רכב, מ"ר 43-801-11 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 75-084-69 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה קוהרנטית, מתיישבת עם מוקדי הנזק ומשכנעת, על פני גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה מתחמקת, מהוססת, ובלתי מהימנה עליי בלשון המעטה.

תיאורה של נהגת רכב התובעת לגבי נסיבות התאונה הינו תיאור אמת, מבלי ניסיון לטייח נתונים שעלולים לעמוד לחובתה.