תא"מ 38013-08-15 באר שבע נ' שחר

לפני תביעה בסך 2,040.65 ₪. סכום זה מורכב מקרן חוב של 1,782.50 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

החיובים בגינם נתבעת התובעת הינם יתרת שכר לימוד בסך 1,432.51 ₪, חיוב בגין בחינות חיצוניות בסך 200 ₪, ותשלום לאגודת הסטודנטים בסך 150 ₪.

הנתבעת טענה כי היא לוקה בנכות של 74% ואת המימון ללימודים קבלה ממחלקת השיקום במוסד לביטוח לאומי והם אלה שאחראים לתשלום החוב.

היא טענה כי למדה שנה אחת (מסלול אדריכלות ועיצוב אצל התובעת) אך לאחר תחילת הלימודים בשנה השניה חלתה ולא יכלה להגיע ללימודים. לכן פנתה למזכירות וקבלה אישור לצאת לחופשת לימודים.

היא הוציאה אישורי מחלה אך משנוכחה לדעת שאינה יכולה להמשיך ללמוד פנתה לבקש את הפסקת לימודיה. מאז, לדבריה, לא פנו אליה מהתובעת לגבי המשך לימודיה או בדרישת תשלום שכן לו היו פונים הייתה מסדירה או מבררת מה מהות החוב.

בסיכומו של דבר, היא טוענת, למדה בשנה השניה רק ימים בודדים.

בדיון שהתקיים התחייבה הנתבעת להמציא אישור מהמוסד לביטוח לאומי לגבי נוכחותה בלימודים במוסד התובעת מ- 21.9.08 ואילך עד סוף שנת הלימודים תשס"ט.

הנתבעת לא צרפה אישור זה אלא מסמכים שונים אשר ברובם אינם נוגעים לעניין נושא כתב התביעה.

המסמך הרלוונטי הוא מכתב התחייבות למקום ההכשרה חתום על ידי המל"ל - מנהל הגמלאות, אגף השיקום - בו מתחייב המל"ל לשלם עבור שנה ב', סמסטר א' בלבד ומכתב המיועד לנתבעת מטעם התובעת מתאריך 21.9.08 בו מאשרת התובעת לנתבעת את קבלת הודעתה מתאריך 18.9.08 על רצונה לצאת לחופשת לימודים וכי ההודעה מאושרת ותקפה לשנתיים בלבד.