תא"מ 37993-09-15 אי מאסטר בע"מ ואח' נ' מגדלי הים התיכון בע"מ ואח'

לפניי בקשה לפסול את עצמי מלדון בהליך שבכותרת. הטעם לכך הוא הודעתי, בדיון שהתקיים ביום 17.4.2016, שלפיה ייצגתי את המשיבה 2, מגדלי הים התיכון בע"מ, בטרם מינויי לשיפוט, במסגרת עבודתי במשרד עורכי דין.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות – הן מחמת שיהוי מאיין בהגשתה, והן לגופה, וזאת אף מבלי להידרש לעמדת הצד שכנגד. להלן טעמיי לכך.

לעניין השיהוי – תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות."

המועד שבו נודעה למבקשת עילת הפסלות הוא מועד הדיון הראשון בתיק – ביום 17.4.2016. בפתח הדיון הודעתי לצדדים כי:

"בית המשפט מעיר כי בעבר ייצג את הנתבעת והתובעת שכנגד במסגרת הליכי חקיקה של חקיקת חוק דיור מוגן. לטעמי, אין בכך כדי להקים עילת פסלות, אולם ככל שמי מהצדדים סבור אחרת, אדרש לטענה." (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 10 – 12).

באותו מעמד הודיעו הצדדים שניהם, כי אין מבחינתם מניעה שאמשיך לדון בהליך (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 13)

בהליך התקיים דיון נוסף – ביום 10.5.2016. גם בדיון זה – לא הועלתה כל טענה שעניינה בקשה לפסילתי מלישב בדין. עם זאת, במסגרת הדיון, הערתי הערות לגוף העניין, וכן הערתי לבעלה של המבקשת, מר סקוברב, הערות על התנהגותו והתנהלותו במהלך הדיון – תוך שהערות אלה מקבלות ביטוי מלא בפרוטוקול הדיון.

הבקשה הוגשה רק היום, 22.6.2016, למעלה מחודשיים ימים לאחר המועד שבו נודעה למבקשת עילת הפסלות הנטענת, ושבוע ימים לפני המועד שבו קבועה בתיק ישיבה לשמיעת הוכחות (29.6.2016). די בכך על מנת להביא לדחיית בקשת הפסלות. יפים לעניין זה דבריו של המלומד י' מרזל שכתב:

"...על בעל הדין לטעון לפסלות מיד עם היוודע לו עילת הפסלות; אם לא ניתן הדבר – בהזדמנות הראשונה לעשות כן. בפסיקה פורש תנאי זה כמתייחס לכל המאוחר לישיבה הראשונה של בית המשפט שלאחר שנודעה לבעל הדין – בין ידיעה בפועל ובין ידיעה בכוח – עילת הפסלות." (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, 63 (2006)).

לא זו בלבד שבקשת הפסלות לא הועלתה במועד הראשון האפשרי – ישיבת 17.4.2016 (אשר בה הסכימה המבקשת להמשך הדיון לפני מותב זה), ולא זו בלבד שהבקשה לא הועלתה בישיבה השנייה של בית המשפט, אלא שהיא הוגשה למעלה מחודש ימים לאחר הישיבה השנייה.

מדובר, אפוא, בשיהוי כבד, אשר די בו כשהוא לעצמו להביא לדחיית הבקשה (וראו לעניין זה ע"א 1614/15 פלוני נ' פלוני (2015) (להלן: "עניין פלוני").