מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' זיאד ואח'

1.התביעה שבפניי הוגשה בגין תאונת דרכים שאירעה בין הרכב המבוטח על ידי התובעת לבין טרקטור שבבעלות הנתבעת 2 ובו נהג הנתבע 1. הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ועל כן ניתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה, ואילו הנתבע 1 לא אותר בהיותו תושב שטחי הרשות הפלסטינאית והתובעת ביקשה למוחקו מכתב התביעה.

2.התובעת טענה, כי בתאריך 31/1/11, עת היה רכב התובעת בחנייה בעיר מודיעין, התנגש בו לפתע טרקטור הנתבעת 2 בדופן השמאלית של רכבו, וכתוצאה מכך נגרמו לרכב נזקים המפורטים בחוות דעת השמאי התומכת בכתב התביעה. התובעת שילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח, ולפיכך, הגישה את התביעה מכוחו של סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1961.

3.הנתבעת 3, שכנגדה נטען כי היא מבטחת הטרקטור שבבעלות הנתבעת 2, טוענת כי, לא הוכח כי קיים כיסוי ביטוי לאירוע נשוא כתב התביעה וכי לנתבע 1 שנהג בטרקטור לא היה רישיון נהיגה בר תוקף לסוג הטרקטור, היתר נהיגה בציוד הנדסי ואישור שהייה בישראל.

דיון והכרעה

4.לאור פסק הדין שניתן בתיק כנגד הנתבעת 2 ובקשת התובעת למחיקת הנתבע 1, נותרה במחלוקת טענת הנתבעת 3 לאי כיסוי ביטוחי לרכב הנתבעת 2. לפיכך, סיכמו הצדדים טענותיהם לעניין זה.

5.אכן, כטענת התובעת בסיכומיה, הטרקטור שפגע ברכב התובעת בוטח על ידי הנתבעת 3, ועל כן, הנטל להוכחת העדר הכיסוי הביטוחי מוטל על כתפי הנתבעת 3, הטוענת להעדרו. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח קובע יריבות ישירה בין המבטחת לבין הצד השלישי, ובהמשך להוראת סעיף זה התווספה אף הוראת המפקח על הביטוח (חוזר ביטוח אלמנטרי 1998/8), ולפיה אף באין הודעה מטעם המבוטח לחברת הביטוח ולאחר שהמבוטח לא התנגד לדרישת התשלום, על חברת הביטוח לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח. אמנם, לפי הסיפא לסעיף 68 לחוק, טענה שהמבטח יכול לטעון כנגד המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי, אולם, בהתאם לפרשנות המקובלת, כדי להצליח בטענת הגנה זו, על המבטח להוכיח שפעל בשקידה ובחריצות בניסיון לברר את פרטי הביטוח ותוצאותיו. יתר על כן, נטל ההוכחה כי אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח לבירור חבות המבטח שלל מהמבוטח אפשרות להקטנת החבות הביטוחית מוטל על המבטח, ואין די באפשרות תיאורטית שייגרם למבטח נזק מאי מסירת הודעה על מקרה הביטוח על ידי המבוטח, ועל כן, אין באי שיתוף פעולה כדי לפטור את המבטחת מחבותה אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות ובהתאם לשיעור התגמול שהוכיחה המבטחת כי היה נחסך מעמה.

6.במקרה שלפנינו, מסרה המבוטחת, היא הנתבעת 2, למבטחת, היא הנתבעת 3, הודעה בכתב על מקרה הביטוח וכן צילום של רישיון הנהיגה של הנהג, אשר צורפו לכתב הגנת הנתבעת 3. מכאן, שלא נמצא כי יש ממש בטענה להעדר שיתוף פעולה מטעם המבוטחת עם המבטחת. הנתבעת 3 אף הגישה דו"ח חוקר מטעמה ולפיו אומת והוברר כי לנהג, הנתבע 1, רישיון נהיגה פלשתינאי בינלאומי (סעיף 3 י' לדו"ח מיום 19/5/11), אולם אלו דרשו אף הוכחה כי לנהג רישיון להפעלת טרקטור והיתר מיוחד לשהייה ועבודה בארץ. המשך חקירת הנתבעת 3 בעניין לא העלתה דבר בידיה ולא היה בכוחה להוכיח כי לנהג לא היה רישיון לנהיגה על טרקטור או לעבודה בתחומי הארץ. כאמור לעיל, ובהתאם להלכה הפסוקה, נטל ההוכחה להוכחת העדר הכיסוי הביטוחי מוטל על כתפי הנתבעת 3, ולפיכך, משלא הוכח כי המבוטחת הכשילה את בירור החבות או לא עמדה באילו מבין החובות המנויות בסעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח, אזי אין הנתבעת 3 פטורה מחבותה לתשלום תגמולי הביטוח, והיה עליה לשלמם מיד לאחר שעשתה לבירור החבות וקבלת ממצאי דו"ח החקירה שלא העלתה דבר.

7.יתר על כן, אילו סברה היא כי הנתבעת 2 אינה משתפת עמה די פעולה, אזי היה עליה לזמן את מנהלה לדיון מבעוד מועד, ואילו זה לא היה מתייצב היה עליה לבקש את הבאתו באמצעות צו הבאה, ולרבות דרישה לצירוף כל מסמך נדרש, דבר שלא נתבקש במקרה דנן. אין די בטענת הנתבעת 3 כי עשתה רבות לקבלת המידע ממבוטחה, וניכר כי תיק זה המתנהל מאז שנת 2013 איפשר לה לברר ולחקור מעל ומעבר בדבר, אולם זו בחרה לדחות את הקץ ולהסתמך על טענה בעלמא לאי שיתוף פעולה מצד מבוטחה, הגם שלא היה בכך כל ממש. ושוב, עדים אנו למקרה שבו חברת הביטוח עושה לדחיית הקץ לצורך הימנעות מתשלום תגמולי הביטוח שבה חייבת היא ופועלת בניגוד להוראות החוק והנחיית המפקח על הביטוח, הגם שלא הצליחה להוכיח כי המבוטח לא משתף עמה פעולה ו/או כי היה בכך כדי להביא להקטנת חבותה.

סיכום