תא"מ 37963-12-11 אל איובי נ' גטניו

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ביחס לבקשת התובעת להגשת תצהירי עדות ראשית באיחור מטעמו ולהורות על שפעול ההליכים בתיק זה, נחה דעתי כי הדין עם הנתבע.

לתובע ניתנו מספר הזדמנויות שונות להגיש את תצהיריו באיחור אך הוא בחר להתעלם מהחלטותיו של בית המשפט. יצוין כי בית המשפט גם נדרש מיוזמתו שלו ומתוך תזכורת פנימית לתזכר את התובע בנדון אך ללא הועיל.

עמדתו של התובע במסגרת הודעתו מיום 19.10.14 בהקשר לחג שבו היה מצוי המונה סך הכל 7 ימים אינה עומדת בקנה אחד עם האיחור הרב של כשנה מאז הורה בית המשפט לראשונה לתובע על הגשת תצהיריו לתיק. ציון בא כח התובע במסגרת בקשתו זו, לפיה הוא אינו מצליח לאתר את התובע טלפונית היא ככל הנראה הסיבה לעיכוב הרב בהגשת התצהירים שאחרת אין הסבר אחר וממילא הסבר שכזה אינו עומד בקנה אחד עם גודלו הלא מוסבר של האיחור בפועל.

אדגיש כי מדובר בתביעה שנפתחה בשנת 2011 ומאז עברה תהפוכות מספר לרבות השבתו לחיק בית משפט זה במסגרת ערעור שהגיש התובע אלא שהתובע שהינו בעל האינטרס הראשון במעלה בניהולו של התיק חדל מכך באופן מוחלט והאריך שלא לצורך את ההליכים בו. נזכור שכל אותה עת, הנתבע שהינו בעל דין פרטי חשוף להליכים שרירים וקיימים כנגדו בשעה שאין הוא רואה את קצה האור שיביא לסיומם.

על כן כעקרון יש מקום לדחות בקשתו זו של התובע. עם זאת על מנת שהתביעה לא תשוב במתכונת חדשה על דרך של הגשתה מחדש, דבר שיאריך שוב את הדרך לבירורה, אני מתיר הגשת תצהיריו של התובע באיחור ניכר זה אך זאת כפוף לתנאים הבאים:

א. התובע ישלם לנתבע את כל ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבע עד כה בתיק זה ושטרם שולמו

לו על ידו.