תא"מ 37934-01-16 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' שימחי ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 02.10.2015, בין כלי רכב, מ"ר XXXשבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר XXXשבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.אין חולק כי רכב התובעת ביצע נסיעה לאחור לצורך יציאה מחניה.

חובת הזהירות של נהג המסיע את רכבו לאחור הינה חובת זהירות מוגברת מאחר שאין זו דרך נסיעה רגילה, להבדיל מנסיעה ישרה. על נהג רכב המסיע את רכבו לאחור לוודא טרם הסעת רכבו לאחור כי הדרך פנויה, וכי הנסיעה לאחור אינה עלולה לגרום להפרעה ושיבוש של התנועה, לרבות סיכון הכרוך בכך.

5.2.אני סבור כי נהג רכב התובעת לא הקפיד על מידת הזהירות הנדרשת בבואו להסיע את רכבו לאחור, ולא היה בקשר עין עם המראות בכל שלבי הסעת רכבו לאחור, אלא רק טרם ביצוע הנסיעה לאחור.