תא"מ 37882-08-13 בע"מ נ' אביה ואח'

זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטחת שלה עקב נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה שקרתה ביום 15.4.13 בה היה מעורב רכב הנתבע 3 שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1.

המבוטחת סיפרה בעדותה כי נסעה ברחוב בו היא גרה, שהינו רחוב דו סטרי ובו נתיב לכל כיוון, במטרה להיכנס לחניית הבניין. היא אותת שמאלה והחלה בביצוע הפנייה. באותו הרגע ראתה אישה העוברת עם ילד במדרכה (בינה לבין מחסום החניה) ועל כן עצרה את רכבה. כאשר החלה לבצע את הפניה הגיחה מכונית משמאלה ופגעה בה תוך כדי ביצוע הפניה.

הנתבעת 1 סיפרה כי נסעה בכביש, המתינה לראות מה קורה, ראתה שהמבוטחת לא מתקדמת ועל כן החלה לבצע עקיפה משמאל ותוך כדי כך שמעה מכה.

חברתה של הנתבעת 1 שהיתה איתה במכונית העידה כי רכב המבוטחת היה לפניהן ונעצר ולכן הן נעצרו אחריו. הן המתינו ואז החליטו לעקוף משמאל ולקראת סוף העקיפה שמעו מכה מאחור.

מצאתי לקבל את גרסת המבוטחת כי היא אותתה, כפי שהיא עושה תמיד שכן עולה מחקירתה הנגדית כי מדובר בשגרה קבועה בטרם היא נכנסת לחניה ולא מצאתי לפקפק בכך. יצוין כי עדותה תואמת גם את הודעתה בכתב לתובעת שנמסרה מספר ימים לאחר התאונה.

אין חולק כי הנתבעת 1 יצאה לעקיפה בעוד רכב המבוטחת עומד, ואולם, הנתבעת 1 אמרה בחקירה הנגדית כי היא לא עצרה אלא רק האטה ואילו חברתה אמרה כי הן עצרו למשך כחצי דקה, המתינו ורק אז יצאו לעקיפה. מדובר בסתירה בפרט מהותי וחיוני שכן אם רכב הנתבעת אכן היה עוצר סביר להניח שהתאונה לא היתה מתרחשת משום שפרק זמן הינו די והותר כדי שהאם והילד במדרכה יחלפו והמבוטחת יכולה היתה להשלים את הפניה, להכנס לחניה ואז היתה הנתבעת ממשיכה בדרכה. בנסיבות אלו, פוגמת הסתירה בין העדויות במשקל הכללי שיש ליתן לעדויות ההגנה, אל מול גרסת המבוטחת אשר הותירה רושם חיובי.

על כן אני קובע כי המבוטחת עמדה ואותתה לפנות ואילו הנתבעת ביצעה עקיפה בחוסר זהירות, ללא תשומת לב מספקת לתנאי הדרך ועקב כך נגרמה התאונה.

לפיכך אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 3240 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1250 ₪.