תא"מ 37814-05-14 מטרודן באר שבע בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

 מונחת בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 18.3.13, בצומת הרחובות שדרות שזר וגאולים בבאר שבע (להלן: "התאונה"). בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, בצירוף הנמקה קצרה, וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך.

לאחר ששמעתי את עדות נהג אוטובוס התובעת, מר אלעוקה אנואר ואת הנתבע 1, עו"ד דן כהן ובחנתי את מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי מר אנואר ועו"ד כהן אחראים במשותף לגרם התאונה, באופן בו עו"ד דן כהן נושא ב-60% מהאחריות ומר אנואר נושא ב- 40% מהאחריות.

אשר למר אנואר: האוטובוס בו נהג מר אנואר נכנס לצומת, לאחר שציית לתמרור האט ותן זכות קדימה, הנמצא בכיוון הנסיעה שלו. רכבו של עו"ד כהן, לא החל בביצוע פניית הפרסה עת החל אוטובוס התובעת בביצוע פניה שמאלה. יחד עם זאת, במהלך ביצוע הפניה שמאלה, מן הנתיב הימני, היה על נהג אוטובוס התובעת להבחין ברכב עו"ד כהן שהחל בביצוע הפרסה ולעשות כל שלאל ידו כדי להתרחק מאזור אי התנועה ולא להיצמד אליו. מן הראיות שהונחו בפני, השתכנעתי, כי מר אנואר לא ביצע את הפניה שמאלה בקשת רחבה דיה. אם היה עושה כן, הייתה נמנעת התאונה.

אשר לעו"ד כהן: שוכנעתי כי עו"ד כהן היה צריך לראות את אוטובוס התובעת מבצע את הפניה שמאלה כדין ובהתאם לכך להמתין מספר שניות עד שהאוטובוס יחלוף על פניו, ורק לאחר מכן להתחיל בביצוע פניית הפרסה. החלטתו של עו"ד כהן, לבצע את פניית הפרסה, בעוד אוטובוס התובעת פונה שמאלה כדין, הייתה מוטעית. נראה, כי מקורה של ההחלטה המוטעית דנן, בלחץ הזמן בו היה נתון עו"ד כהן, עת מיהר לבית הכלא לבקר עצורים.

כידוע, ומשלא הובאה ראיה כי במקום מוצב תמרור האוסר על ביצוע פניית פרסה, הרי שעו"ד כהן, היה רשאי לפנות פניית פרסה ובלבד שאין בכך משום הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך. פניית פרסה מחייבת משנה זהירות מנהג המבקש לבצעה. הדבר מחייב את הנהג המבקש לבצע פניית פרסה לבחון את תנאי הדרך, לא רק בטרם ביצוע פניית הפרסה, אלא גם במהלך ביצועה, על מנת לוודא שפניית הפרסה אינה מפריעה ואינה מסכנת את המשתמשים בדרך.

נוכח האמור מעלה, אני מקבלת את התביעה העיקרית, בחלקה, כדלקמן:

אני מעמידה את סכום התביעה על סך של 7,500 ₪. רכיב התביעה שעניינו אובדן ארבעה ימי עמידת אוטובוס, לא הוכח, כל ועיקר. פועל יוצא מן האמור הוא, כי אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, סך של 4,500 ₪, צמוד מיום 21.5.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, את אגרת בית המשפט, כפי ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,400 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

אני מקבלת את התביעה שכנגד בחלקה ומחייבת את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכנגד, באמצעות איילון חברה לביטוח בע"מ, סך של 4,758 ₪, צמוד מיום 10.8.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכנגד, את אגרת בית המשפט, כפי ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,400 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ה, 27 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.