תא"מ 37789-11-13 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת 1 לתובע 2 בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 18.1.13 בה היו מעורבים רכבי הנתבעות. התובע 2 תובע גם את הפסדיו (השתתפות עצמית וירידת ערך).

התובע העיד נסע ממודיעין לכיוון ביתו, הגיע לצומת שילת, ופנה ימינה לכיוון היישוב. בדרך כלל הוא נוהג לעצור בטרמפיאדה כדי לקחת תושבים לישוב. במקרה זה לא היו ולכן הוא המשיך, ואז הרגיש מכה מאחור ועצר. הנהג שפגע בו יצא כולו מבוהל והתנצל, ואמר שהוא מצטער. לנהג השני היה ויכוח עם אדם שהיה ברכב שלישי שלטענת הנהג השני גרם לו להתנגש בתובע.

הנהג מטעם שומרה סיפר כי נסע לכיוון מודיעין עילית. בצומת שילת יש פניה ימינה עם שני מסלולים. הוא היה בנתיב הימני יותר. בתוך הפנייה ימינה הנהג שלשמאלו היה קצת לפניו ואותו נהג סטה מהמסלול השמאלי אל תוך הנתיב של תוך כדי הפנייה. לדבריו, ראה את הסימון של הנתיבים, וראה שהנהג השני סוטה ולכן "ברח" ימינה, וכך פגע ברכב התובע שעמד בצד ימין.

נוסע שהיה ברכב ביחד עם נהג שומרה סיפר כי בעת שהיו בנתיבם, פתאום ראה שהנהג פגע ברכב מקדימה, לדבריו הוא ראה שהנהג ניסה לברוח ממשהו ופתאום פגע ברכב.

נהג רכב קרדן העיד כי כלי הרכב היו עומדים ברמזור אדום בכביש 443, כאשר בהמשך קדימה יש רמזור נוסף עם שני נתיבים לפניה ימינה לכיוון חשמונאים. הוא עמד מעט מאחור בנתיב השמאלי יותר, והרכב שפגע בסוף ברכב שעמד בתחנת ההסעה עומד בנתיב הימני והעלה נוסע. עם חילוף הרמזור הוא מתחיל לנסוע והנהג השני כנראה מתחיל לנסוע מעט יותר מאוחר כי הוא לא גמר להעלות את הנוסע ברמזור. נהג קרדן פנה בנתיב החיצוני והרגיש פגיעה ואז ראה שרכב שומרה פגע ברכב שעמד בתחנת ההסעה.

מעדותו של התובע וכן מהודעתו עולה כי התאונה ארעה עת חזר לכביש לאחר שעצר בטרמפיאדה כדי לראות אם יש נוסעים. הוא אמר כי מדובר במפרץ חניה ועל כן יש להניח כי בעת שעמד במפרץ לא הפריע לתנועה הזורמת, שכן המפרץ מעצם טיבו וטבעו מצוי מחוץ לנתיבי הנסיעה עצמם. רק לאחר שיצא מהחניה והיה כבר בנסיעה הרגיש את המכה, שכן לפי דבריו רק לאחר המכה עצר. במילים אחרות מדובר בתאונה המתרחשת בעת שהתובע יוצא מחניה וחוזר לכביש. כידוע, על פי תקנות התעבורה רכב היוצא ממקום חניה צריך להאט ובמידת הצורך לתת זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים לכביש לפני שייכנס לאותו הכביש. במקרה זה, סבורני כי התובע חזר לכביש בחוסר זהירות ומבלי להשגיח בתנועה השוטפת וכך נגרמה התאונה. אמנם, נהג שומרה אמר בעדותו כי רכב התובע עמד במפרץ, אולם בהקשר זה אני מעדיף את דברי התובע עצמו שלפי עדותו והודעתו היה בתחילת נסיעה עת נפגע ורק אח"כ עצר, וחזקה עליו כי עדותו משקפת את אופן נהיגתו.

אכן, קיימת מחלוקת בין נהגי הנתבעות האם רכב הנתבעת 1 סטה כתוצאה מסטיית רכב הנתבעת 2 אליו, אולם סבורני כי בנסיבות העניין אין צורך להדרש למחלוקת זו שכן התאונהלא היתה נגרמת כלל אילו היה התובע חוזר לכביש לאחר שוידא כי אין כלי רכב המפריעים לו לעשות כן וכי הוא יכול לשוב לנתיב בבטחה.

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.