תא"מ 37727-03-13 ביינה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1. התובע, מר אדוניה ביינה, ביטח את רכבו ביטוח מקיף אצל הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ.

ביום 19.8.12 נגנב הרכב ממגרש חנייה שליד בית החולים "מאיר" בכפר-סבא, מקום עבודתו של התובע.

הנתבעת דחתה את תביעתו של התובע על פי פוליסת הביטוח, מהטעם שעל פי עדות שמסר לחוקר מטעמה, הוא רשם את מספר הקוד הסודי על מדבקה שהדביק בחלק התחתון של ההגה, ובכך הפר את תנאי הפוליסה.

מדובר ב"התנאת מיגון" שברשימת הפוליסה, שצורפה לתצהירו של התובע, שם נאמר: "אי סגירת הרכב ואי נעילתו או השארת מפתחות הרכב בו, בכל עת שהרכב אינו מאוייש, או השארת מספר קוד הרכב ברכב או בצמוד למפתחות בכל מקום שהוא, יגרמו לדחיית התביעה במקרה של פריצת הרכב ו/או גניבתו".

התובע טוען כי החוקר הבין אותו שלא כהלכה, וכי הדברים שרשם מפיו בעניין הדבקת המספר הסודי בתוך הרכב אינם נכונים.

זה הוא לב המחלוקת שעמדה לבירור בתיק דנן.

2.התובע מסר בתצהירו כי הוא עובד ככוח עזר במחלקה פנימית בבית החולים. התובע גילה את דבר גניבת הרכב עם סיום עבודתו בשעות הצהריים, וסמוך לאחר מכן התלונן על כך במשטרה ומסר הודעה לסוכן הביטוח שלו.

התובע טוען שהחוקר מטעם הנתבעת הגיע לגבות את עדותו במהלך עבודתו, והוא נאלץ להפסיק את מסירת העדות ולחדשה לאחר מכן.

התובע טוען שכאשר הקריא לו החוקר את עדותו, והוא נוכח שנרשם בה כי הדביק את הקוד הסודי בחלק התחתון של ההגה, ביקש התובע מהחוקר לתקן את העדות והסביר שהתכוון למקום הקודן שנמצא ברכב, ולא לקוד הסודי. התובע טוען כי את הקוד הסודי הוא זכר בעל פה, וליתר ביטחון רשם אותו על פתק שהיה בארנקו, אך לא השאיר ברכב פתק שעליו רשום הקוד הסודי. לדבריו, החוקר השיב לו כי הוא רושם את תיקון העדות כפי שביקש.

התובע טוען כי הטעות, או אי ההבנה, נגרמה בשל הקושי שלו בעברית, בהיותו יליד אתיופיה, ובשל הלחץ שהיה נתון בו בעת מסירת עדותו, כיוון שנאלץ לעזוב את עבודתו.

התובע שולל את טענת הנתבעת בכתב ההגנה, כאילו חזר בו מהדברים הראשונים שמסר לחוקר, וכאילו המציא תירוצים בעקבות דבריו הראשונים: כי השאיר את מספר הקוד הסודי בתוך הרכב. התובע טוען כי החוקר לא הבין את דבריו באופן נכון וחוזר על טענתו, כי הוא זכר את מספר הקוד הסודי בעל פה ושמר אותו על פתק בארנקו, אך לא השאירו בתוך הרכב.

3.החוקר מטעם הנתבעת, מר אלון דולב, מוסר בתצהירו כי התובע מסר לו שהוא לא זכר בעל פה את מספר הקוד הסודי, ועל כן רשם אותו על מדבקה שהדביק על לוח המקשים שמתחת לגלגל ההגה.

משהסביר החוקר לתובע כי השארת מספר הקוד הסודי ברכב עומדת בניגוד לתנאי הפוליסה, חזר בו התובע מדבריו הקודמים, אך לא יכול היה להמציא את הפתק, אשר טען שנמצא בארנקו ובו רשום המספר הסודי, וזאת בטענה שאבד. כמו כן, התובע לא זכר בעל פה את המספר הסודי.

החוקר מוסר בתצהירו, כי דברי הודאתו הראשונים של התובע היו ספונטניים, והוא חזר בו מהם לאחר שעומת עם כך שהשארת המספר הסודי ברכב מנוגדת לתנאי הפוליסה.