תא"מ 37724-04-11 מפזרי יעד תעשיות אלומיניום בע"מ נ' זיו

הורתו של ההליך שלפניי בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ביום 09.02.2011 בלשכת ההוצאה לפעול בעפולה ע"י התובעת, מפזרי יעד תעשיות אלומיניום בע"מ (להלן: "התובעת"), בגין שיק על סך 50,000 ₪, זמן פירעון 30.8.10 (להלן: "השיק") אשר הוצא לפקודתה ומשוך מחשבונו של הנתבע, זיו יוסף קורלי, בעל עסק לשירות מזגני אוויר ביתי ותעשייתי (להלן: "הנתבע"). שיק זה מהווה, לשיטת התובעת, "שיק לביטחון" בגין חוב שנוצר אחר שהתובעת סיפקה לנתבע סחורה שהוזמנה על ידו ותמורתה לא שולמה. התובעת הציגה את השיק לפירעון, אך השיק חולל מחמת כך, שחשבון הנתבע בבנק הוכרז כ-'חשבון מוגבל'.

התובעת עותרת לחיובו של הנתבע בסכום השטר, הואיל ולשיטתה התקשר האחרון עמה בעסקה לאספקת סחורה שקיבל לידיו לשביעות רצונו וחתם לטובתה על 'שיק ביטחון' שלא כובד והוגש לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 09-01497-11-0. מנגד, גורס הנתבע שאין לחייבו בפירעון השטר, שכן קיים כישלון תמורה מלא באשר הסחורה מושא העסקה לא סופקה לנתבע, אלא היא סופקה לבית מלון "קרלטון" השוכן בנהריה (הלן: "מלון קרלטון"), שלטובתו בוצעה ההזמנה של הסחורה, בעוד שהשטר ניתן ע"י הנתבע לביטחון רק עד לשלב שבו יתקשר מלון קרלטון עם התובעת באופן ישיר. לפיכך, במועד שבו הוצאה חשבונית ע"ש מלון קרלטון, בוטלה חשבונית קודמת שהונפקה ע"ש הנתבע וניתן לו זיכוי ע"י התובעת.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ונוכח הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים ניתנה רשות להתגונן ולאור סכום התביעה ההליך הועבר להידון בסדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 לתקנות בסדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות הצדדים

גרסת התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר עדות ראשית שהגישה, באמצעות מנהלה ובעליה, מר ניר נוף (להלן: "נוף"), היא שהנתבע פנה לתובעת בחודש מרץ 2010 וביקש להזמין ממנה סחורה. עקב כך, נשלחה אליו הצעת מחיר (נספח א' לתצהיר נוף) שאושרה בהמשך על ידו. כנוהל עבודה אצל התובעת, נפתח לנתבע בהנה"ח של התובעת כרטיס לקוח חדש שכותרתו "נספח להזמנת עבודה" (נספח ב' לתצהיר), עליו הוא נדרש לחתום ולפיו התחייב הנתבע לשלם עבור הסחורה שהזמין מאת התובעת שוטף + 60 יום. כן נדרש הנתבע להפקיד בידי התובעת את שיק הביטחון נשוא הדיון (נספח ג' לתצהיר) שמועד פירעונו הוא 30.08.10 וזאת להבטחת תשלום התמורה בגין הסחורה שהוזמנה. לאחר הפקדת שטר הביטחון כאמור בידי התובעת, הונפקה לנתבע ביום 10.03.10 הזמנה (נספח ד' לתצהיר).

בתאריכים 18.3.10 ו- 28.3.10 סופקה מלוא הסחורה לאתר העבודה בו עבד הנתבע באותה עת, במלון קרלטון בנהריה והונפקו לנתבע תעודות משלוח (נספח ה' לתצהיר). בהתאם להצעת המחיר ולהזמנה עליהן חתום הנתבע, הונפקו לו חשבוניות מס בתאריכים 21.3.10 ו- 31.3.10. ברם, על אף שהסחורה סופקה לו בהתאם להזמנה ולשביעות רצונו, נמנע הנתבע מלהסדיר את התשלום, חרף פניותיה החוזרות ונשנות של התובעת אליו.

ביום 14.10.10, ולאחר שכבר חלף המועד בו היה אמור הנתבע לשלם את התמורה עבור הסחורה, פנה הנתבע אל התובעת וביקש על מנת לזרז את התשלום לתובעת לשנות את החשבונית ולהנפיקה ע"ש מלון קרלטון, ומנגד ידאג הנתבע שהמלון ישלם את סכום החוב לתובעת, כי הוא חייב לנתבע כספים בגין שירות שניתן לו. התובעת ביקשה מהנתבע אף לשלוח אליה עותק מהמחאת הזכות ששלח הנתבע למלון קרלטון, ולפיה ממחה הנתבע את החוב שחייב לו מלון קרלטון לטובת התובעת וזאת לצורך פירעון החוב שחייב הנתבע לתובעת עבור אספקת הסחורה נשוא התביעה. לטענת התובעת, המחאת זכות זו מהווה הודאה מפורשת של הנתבע בדבר החוב הנטען כלפיה. התובעת נענתה לבקשת הנתבע והנפיקה חשבונית ע"ש מלון קרלטון והעבירה במקביל לנתבע חשבונית זיכוי. לטענתה, הדבר נעשה על מנת למנוע מצב בו תשלם התובעת כפל מס. ואולם, גם הפעם לא עמד הנתבע בהתחייבויותיו לתשלום לא באופן עצמאי ולא באמצעות מלון קרלטון מכוח המחאת הזכות. לגרסת התובעת, אין בעצם הוצאת חשבוניות ע"ש מלון קרלטון ומתן חשבונית זיכוי לנתבע כדי לשחרר את הנתבע מהחוב הנטען, שכן אי קבלת התמורה ממלון קרלטון (צד שלישי) מכוח המחאת הזכות אינה מאיינת את חובו של הנתבע לתובעת ואת חבותו על-פי שטר הביטחון עליו הוא חתום. הראיה לכך, שיק הביטחון מעולם לא הוחזר לידיו של הנתבע ונותר בידיה של התובעת.

מכיוון שכך, הציגה התובעת את השטר לפירעון, שחולל כאמור מהסיבה שחשבונו של הנתבע הוגבל כבר מחודש מאי 2010, כך שבמועד בו נמסר שטר הביטחון בידי התובעת, ידע הנתבע כי לא היה כל ערך לשטר הביטחון, באופן המלמד על חוסר תום הלב שדבק בהתנהלותו אל מול התובעת.