תא"מ 37686-06-13 הראש נ' בנימין

1.תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של תובע 1 שהיה מבוטח על ידי תובעת 2 (להלן: "רכב התובעת") בתאונה שנגרמה בין רכב התובעת לרכבו של נתבע 1 שהיה מבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעת").

2.התאונה ארעה ביום 23.06.12 שעה שרכב התובעת שהיה נהוג בידי מר שלמה בן דוד ביקש לבצע פניית פרסה ומר שלומי ברסי שנהג ברכב הנתבעת פגע בחלק האחורי שמאלי של רכב התובעת.

3.לא הייתה מחלוקת כי במקום ביצוע הפרסה היו שני נתיבים, האחד ישר והאחר לפנייה ימינה. לא הייתה מחלוקת כי על גבי הנתיב השמאלי היה מסומן חץ המורה על נסיעה ישר. גם לא היית מחלוקת כי מר ברסי נסע בנתיב השמאלי. המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה, האם מר בן דוד ביצע את הפנייה מהנתיב השמאלי כגרסתו, או מהנתיב הימני כגרסת מר ברסי.

4.מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם מותר לבצע פניית פרסה כאשר אין נתיב פנייה לשמאל והתמרור בנתיב הנסיעה מורה על נסיעה ישר, כבמקרה זה (ראו: עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, תשע"ג, עמ' 260-257 והאזכורים שם), הרי שלמעשה מדובר בגרסה מול גרסה, ולא זו בלבד שהנטל מוטל על כתפי התובעים, כשיש לזכור שעל המבצע פניית פרסה חלה אחריות מוגברת לגבי המשתמשים האחרים בדרך (ראו, למשל: ת"א (מחוזי-חי') 1197/95 מנדלבאום נ' סבן (פורסם בנבו, 25.03.99)), אלא שככל שניתן להכריע בין הגרסאות אני מבכר את גרסתו של מר ברסי על פני גרסתו של מר בן דוד.

5.ראשית, גרסתו של מר בן דוד כי הבחין ברכב הנתבעת דרך מראת הרכב לאחר שכבר החל בביצוע פניית הפרסה אינה מסתברת. לא זו בלבד שלא הייתה כל סיבה הנראית לעין כי מר בן דוד יתן דעתו בעת ביצוע פרסה לנתיב הנגדי דווקא לכלי הרכב הנוסעים מאחוריו, אלא שמר בן דוד הדגים מספר פעמים בפני בית המשפט באמצעות כלי רכב משחק את השלב בו הבחין ברכב הנתבעת דרך מראת רכבו, ולפי הדגמתו, זווית הרכב לא אפשרה את ראיית רכב הנתבעת דרך המראה באותו שלב.

6.שנית, מר בן דוד העיד כי ברגע שהבחין ברכב הנתבעת הוא שמע את נהגהּ מאיץ, ואז גם הוא האיץ את נסיעתו להשלים את פניית הפרסה, וגם גרסתו זו אינה מסתברת. לא זו בלבד שאין כל סיבה שמר ברסי יאיץ דווקא כאשר הוא הבחין ברכב שלפניו מבצע פניית פרסה וחוסם את נתיב נסיעתו, אלא שאם גרסתו של מר בן דוד הייתה נכונה ומיד כשהבחין ברכב הנתבעת מאיץ, האיץ אף הוא וביקש להשלים את הפרסה שהחל בה עובר לראייתו את רכב הנתבעת, הרי שהפגיעה של רכב הנתבעת ברכב התובעת הייתה צריכה להיגרם על ידי החזית הקדמית שמאלית של רכב הנתבעת. הפגיעה באמצעות החזית הקדמית ימנית של רכב הנתבעת בחלקו האחרוי של רכב התובעת – כפי שעלה מעדויות העדים והדגמתם את התאונה בפני בית המשפט – תומכת בגרסת מר ברסי כי מר בן דוד ביצע את הפנייה מהנתיב הימני מבלי ששם לב לרכב הנתבעת, ומר ברסי הבחין ברכב התובעת רק כשזה כבר חסם את נתיב נסיעתו ולא הותיר לו אפשרות להימלט מהפגיעה.

7.בניגוד לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו לא מצאתי שעדותו של מר ברסי היא גרסה כבושה שכן במהותה היא עולה בקנה אחד עם ההודעה שנמסרה על ידו, ומה גם שההודעה הכתובה שהוגשה לא נרשמה על ידו אלא נמסרה בעל פה לאחד הפקידות במשרד שרשמה אותה.

בשים לב לאמור, התביעה נדחית.

התובעים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,750 ₪.