תא"מ 37630-07-14 א.מ.ק.ו. הנדסה בע"מ נ' סלע הצפון לבניין ופיתוח בע"מ ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.10.14 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיבה סך של 32,051 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש וכנגד 2 נתבעים נוספים בטענה שהנתבעים רכשו ממנה סחורה ושילמו על חשבון הסחורה בשיקים המשוכים על חשבונו של המבקש, צ'קים אלו חוללו ותמורת העסקה לא שולמה. לאחר הגשת התביעה הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים הנוספים 1 ו – 2 ובהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען בתחילה כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לו. לטענתו, אישור המסירה על בסיסו ניתן פסק הדין נמסר לגב' עפאף יזבק שאינה אשתו ואינה גרה עימו. יצוין כי המבקש לא טען כי איננו מתגורר בכתובת הרשומה באישור המסירה. לטענתו של המבקש, מאחר וכתב התביעה לא נמסר לידיו קיימת לו עילה לביטול פסק הדין מטעמי הצדק. לעניין סיכויי ההגנה טוען המבקש כי המשיבה לא הביאה כל ראיה לקשר עסקי כלשהו שיש לה עם המבקש, והעסקה כולה נוהלה מול הנתבעת 1 בתביעה זו ולא עם המבקש. עוד הוא טוען כי מסר הצ'קים המשוכים על חשבונו כסוג של עזרה לנתבע מס' 2 ואינו חייב מאום למשיבה. כמו כן אינו מבין כיצד מצ'קים ע"ס 10,000 ₪ חוייב בסכום גבוה פי שלושה. לטענתו, טענות ההגנה שהעלה מצדיקות ביטול פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, הכתובת אליה הומצא כתב התביעה היא כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים וחרף העובדה שהמבקש ציין כי הוא מתגורר עם אשתו וילדיו לא ציין את כתובתו האמיתית. עוד היא טוענת כי פסק הדין נמסר לאותה כתובת אליה נמסר כתב התביעה ולפסק הדין המבקש הגיב, ראיה לכך כי הוא מתגורר בכתובת אליה נשלח כתב התביעה, בניגוד לנטען על ידו. ביחס לטענות ההגנה של המבקש טוענת המשיבה כי המדובר בתביעה שטרית כאשר המבקש אינו מכחיש כי משך את הצ'קים שהופקו במסגרת העסקה נשוא התביעה וכי בבקשתו הוא מודה למעשה בחוב אולם טוען כי הוא נמוך יותר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).