תא"מ 37574-02-15 קווים תחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' לאמעי ואח'

תביעה לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, בין אוטובוס התובעת, לבין רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות בלבד.

נהג האוטובוס העיד כי פנה לכביש 443 מכיוון שילת, והתקדם לקראת הרמזור שבו ניתן לפנות ימינה לעיר מודיעין. לדבריו, הנתבעת נסעה בנתיב שמימין לו, הפונה למודיעין, ואז סטתה לנתיבו כשרצתה להגיע לנתיבים השמאליים הממשיכים ישר לירושלים. הנהג הציג סרטון שצילם במכשיר הטלפון מיד לאחר התאונה, ובו סקר את סביבות האוטובוס מתוך מושב הנהג. בסרטון נראה האוטובוס במרכז נתיב המסומן באדום, כשמשני צדיו קווי הפרדה, ובמרכז הנתיב מסומן חץ אדום לכיוון ישר. כמו כן, נראה רכב הנתבעת צמוד לאוטובוס, מצד ימין שלו. בנוסף, הוגשו תמונות שצילם לאחר התאונה ובהן נראה האוטובוס עומד בנתיב המסומן באדום, או אף נוטה לכיוון הנתיב שמשמאלו, ואילו רכב התובעת נראה צמוד לחלוטין, לכל אורכו, לחלק הקדמי של דופן ימין של האוטובוס, כך שהוא חוסם את הדלת הקדמית של האוטובוס, ונוטה מעט מאד, לכיוון האוטובוס. הנהג שלל את האפשרות לכך שהוא דחק את רכב הנתבעת שנסע בנתיבו לכיוון ירושלים, והעיד כי לא היתה לו כל סיבה לנטות ימינה, היות שהיה בדרכו לירושלים. הנהג עומת עם העובדה שבחזית התמונה שצילם נראית המראה של רכב הנתבעת על הכביש, ונשאל האם אין בכך כדי ללמד שהגיע מאחורי הרכב ואז התחכך בו וגרם למראה להיעקר ממקומה ולעוף קדימה, ולכך השיב שהנתבעת חדרה לנתיבו ולא היה יכול לעצור בתוך שניות. בנוסף, אישר כי במרחק של 100 מ' ממקום התאונה, היתה תחנה שבה היה עליו לעצור להורדה והעלאה של נוסעים, ושם החליפו פרטים.

הנתבעת העידה כי היא נוסעת מידי יום לעבודתה בירושלים, וכך גם ביום התאונה. לפיכך, לטענתה, לא היתה בנתיב הפונה למודיעין, אלא נסעה ישר, לכיוון ירושלים. לדבריה, נהג האוטובוס, שנסע מאחוריה, צפר לה מספר פעמים, כי רצה שתיסע יותר מהר, ולאחר הצומת חשה מכה בצד שמאל, הרגישה שהרכב מצוי בתנועה, ולידו מצוי משהו "ענק". האוטובוס המשיך לנוע וניפץ לה את המראה, ואז נעצר. הנתבעת שללה את האפשרות לכך שהמראה שלה נעקרה במהלך ניסיונותיה להרחיק את רכבה מן האוטובוס, והעידה כי האוטובוס הוא שזז, ואפשר לרכבה להמשיך, עד לנקודה שבה הוחלפו פרטים. בחקירה הנגדית העידה בתחילה כי לדעתה, היא נסעה קודם לתאונה, בנתיב שבו נראה האוטובוס מצולם, והוא דחק אותה, אך לא ראתה אותו קודם לתאונה. בשלב שני, העידה כי אינה זוכרת באיזה נתיב היתה.

לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, אני סבורה כי התביעה הוכחה ברף ההוכחה של מאזן הסתברויות, ואבהיר:

• בתמונות שצולמו מיד לאחר התאונה ת/1, נראה האוטובוס עומד בנתיבו. אמנם, סימון הנתיבים על הכביש הוא בצבע אדום, כנראה בשל עבודות בכביש, אך בכך אין כדי למעט מן העובדה שנראים בתמונה סימונים ברורים של הנתיב, ואף נראה כי האוטובוס סוטה מעט לנתיב שמשמאלו.

• גם בסרטון שהוצג בעת הדיון, נראה האוטובוס עומד במרכז נתיבו.

• בת/1 רכב הנתבעת נראה צמוד לאוטובוס, בנטייה מסוימת שמאלה, כך שנראה כי סטה לכיוונו, ולא להיפך.