כלבונה נ' עטאללה ואח'

ביום 8/3/2017 הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד שניתן כנגדו ביום 30/1/2017 בהעדר הגנה.

הבקשה נסמכה בתצהירו ובו מצהיר הוא, כי לא קיבל את כתב התביעה, לא במסירה אישית ולא בדואר רגיל.

עוד מצהיר המבקש (חרף זאת שאין מדובר בעובדה להצהיר עליה) כי אינו אשם בתאונה שהייתה עם פאוזי כלבונה, וכי אינו מכיר את התובעת.

עוד מוצהר, כי התובעת לא נכחה בתאונה ולא נהגה ושוב מצהיר המבקש, כי אינו אשם בתאונה אלא המהירות בה נהג פאוזי.

תשובת התובעת מיום 13/3/2017 על גבי 9 עמודים ובהם אישור המסירה ותצהיר המוסר שעל בסיסם ניתן פס"ד וכן דו"ח בוחן תנועה השייך לתאונה הנזכרת בכתב התביעה (דו"ח הבוחן צורף לכתב התביעה כנספח וצורף עתה שוב).

התובעת מציינת בתשובתה בהתבסס על אישור המסירה ותצהיר המוסר הנ"ל, כי כתב התביעה והזמנה לדין נמסרו לידיו של הנתבע ברובע הנוצרי 13 בירושלים בהתאם לתצהיר המוסר ואישור המסירה.

היה זה הנתבע שסירב לחתום על אישור המסירה עפ"י תצהיר המוסר.

עובדות אלו מתחזקות מסעיף1 של בקשת המבקש לשיטת התובעת, שם כנכתב כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה ולא חתם כלל על אישורי מסירה.

אכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע לא חתם על אישור המסירה – ש.ר.

מכאן סבורה התובעת, כי אין מקם לביטול פסה"ד מחובת הצדק.