תא"מ
בית משפט השלום הרצליה
|
37421-04-13
06/12/2016
|
בפני הרשם:
צחי אלמוג
|
| - נגד - |
התובעת:
ש. שלמה רכב בע"מ
|
הנתבע:
אריק מירזויאן
|
| פסק דין |
זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 25.9.12 בה היה מעורב רכבו של הנתבע.
גרסת נהג רכב התובעת בעדותו הראשית הינה כלדקמן:
ערב יום כיפור, עמדתי בטבעת הפנימית של בית עלמין ירקון, פקק. כמו בערב יום כיפור בבית עלמין. בזמן שעמדתי, היה נהג מונית שממש מימין מאחור, לא שמתי לב שהוא מתקרב. זה פקק, מתקרבים לאט לאט, אני כן זוכר שעמדתי, ורכב שפגע בי מימין... שפשף את הרכב מאחורה. יצאנו מהרכב, אני זוכר שהנהג היה עם אנשים ברכב, הוא טען דרך החלון שלא קרה שום דבר. יצאנו החוצה, הראיתי לו שיש שריטה בצד ימין של הרכב, אם אני לא טועה, נהג הרכב לא היה הבעלים. החלפנו פלאפון ולאחר יום כיפור התקשרתי ואז הגענו לבעל המונית שהוא בעל הפוליסה, והחלפנו פרטים.
גרסת הנתבע לתאונה:
זה היה יום כיפור, כולנו נסענו. אף אחד לא חנה, נסיעה איטית, 5 קמ"ש, נכון התקרבתי ולא שמתי לב, הייתה נשיקה, נגיעה. ירדנו לצד אחרי שעצרתי. הם טוענים לנזק של 2400 ₪ וירד פגוש, אני חושב שזה שקר אחד גדול ואת זה רציתי לבוא ולספר. הנהג צילם אותי, זה היה ירקון ויום כיפור, עצרנו בצד. לי הייתה מרצדס חדשה בלי שריטה. אם היה נזק, הייתי תובע הביטוח. הוא צילם עם הטלפון שלו, ואני לא צילמתי כי לא היה שום דבר. הוא התקשר אלי אח"כ, אני נהג וגם בעל המונית, צחקנו שהשיחה עולה יותר מהנזק שנגרם, הצילומים בתביעה לא נלקחו במקום. אני לא יודע מה קרה בדרך, אני חושב שזה לא צדק.
גרסתו של נהג רכב התובעת לא נסתרה בחקירה הנגדית, ולמעט השאלה האם אכן נגרמה שריטה לרכבו, הוא לא נשאל דבר. הנתבע אישר בעדותו הראשית ובחקירה הנגדית כי אכן היה מגע בין רכבו לבין רכב התובעת, וכי ככל הנראה אכן לא שם לב וכך פגע ברכב התובעת. מכאן שהאחריות לפגיעה היא על הנתבע.
אשר לנזק, הנתבע כינה את המגע ברכב התובעת בשם "נשיקה/נגיעה". מינוח זה, אף שיש בו כדי לתאר מגע קל ועדין בין שני כלי רכב, אין בו כדי לשלול את תוצאותיו של אותו מגע ברכב הנפגע. במקרה זה מדובר היה בשריטה קלה, כפי שניתן להתרשם מהתמונות שהוצגו, ואף מדו"ח השמאי עולה כי בוצעו עבודות צבע ופחחות, ואלו תואמות את אופי הפגיעה עליה העידו הנהגים.
מאחר ואין חולק כי נגרם נזק בתאונה וכי הדבר קרה בשל חוסר תשומת ליבו של הנתבע, ומאחר והנתבע לא סתר את חוות דעתו של השמאי, הרי שהתובעת עמדה בנטל להוכיח את התביעה הן במישור האחריות והן במישור הנזק.