תא"מ 37333-06-12 עמר נ' משה

עסקינן בתביעה שטרית לתשלום שטר חוב בסך של 20,000 ₪ מיום 1.3.2012 החתום בידי הנתבע (להלן – "שטר החוב").

אין מחלוקת, כי שטר החוב ניתן להבטחת קיום התחייבויותיו של הנתבע כלפי התובע עפ"י הסכם שכירות שנחתם ביניהם לפיו, שכר הנתבע מאת התובע דירת מגורים ברח' חיים 95/18 בקריית ביאליק.

כמו כן, אין מחלוקת שהנתבע שכר את הדירה החל מחודש 2/2007 עפ"י חוזה בכתב שנחתם בין הצדדים, וכי החל מחודש 2/2009 חוזה השכירות הוארך בהסכמה בע"פ.

ניתן לומר כי המחלוקות בתיק דנן נוגעות למשך התקופה בה המשיך הנתבע להחזיק בדירה, ולגובה החוב שנוצר במהלך התקופה.

לטענת התובע, הסכם השכירות חודש בע"פ ביחס לשנים 2009-2010 ואילו לתקופה שנמשכה בין השנים 2011-2012 הנתבע אומנם לא התגורר בדירה, ואולם הוא המשיך להחזיק בה מבלי להחזיר לו את המפתח ומבלי לפנות את חפציו ורהיטיו מהדירה.

עוד טוען התובע, כי הנתבע שילם דמי שכירות בין השנים 2007-2010, אם כי לא באופן מלא ורציף, והחל משנת 2011 לא שולם לו מאומה. נוכח כך ולאור ניתוק הקשר עם הנתבע, פרץ התובע לדירה במהלך שנת 2011 וגילה שהנתבע הותיר שם חפצים ורהיטים.

התובע הוסיף, כי בשלב מסוים הצליח לחדש את הקשר עם הנתבע אשר הבטיח לפנות את הדירה, אך לא עמד בהבטחתו. אי לכך, נאלץ התובע להגיע למקום עבודתו של הנתבע ביום 16.2.2012 ובהתאם לסיכום שהועלה על הכתב ונחתם בידי הנתבע, התחייב האחרון לשלם לתובע דמי שכירות והוצאות ארנונה וחשמל עד לאותו יום, קרי עד ליום 16.2.2012.

לעומת זאת טוען הנתבע, כי תקופת השכירות הסתיימה בשנת 2010 כאשר הודיע לתובע בחודש 9/2010 כי הוא עומד לפנות את הדירה בחודש 10/2010. כמו כן טוען הנתבע, כי לא זו בלבד ששילם את מלוא דמי השכירות עד לאותה תקופה, אלא שילם תשלומים ביתר כפי שפירט בתצהירו. עוד טוען הנתבע, כי התובע סירב להוציא את שמו כמשכיר של הדירה ברישומי העירייה ובשל כך נאלץ לשלם דמי ארנונה עד סוף שנת 2011 אף שלא התגורר עוד בדירה.

לבסוף טען הנתבע, כי חתם על המסמך מיום 16.2.2012 תחת לחץ, שכן התובע הפתיע אותו במקום עבודתו ובזמן שלא היה פנוי, ולכן לא היה מודע לתוכנו.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי העידו שני בעלי הדין.