איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חוזמה ואח'

1. בפניי תביעת התובעת לתשלום פיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה באירוע תאונתי מיום 08/08/16 בו היו מעורבים רכב התובעת – אוטובוס מ.ר 31-628-39 (להלן: "האוטובוס") ורכב הנתבע – משאית מ.ר 56-684-69 (להלן: "המשאית").

2. לפי גרסת נהג האוטובוס, הוא נהג במסלול השני מימין בעת שהמשאית נסעה בנתיב הימני, כשלפתע סטתה המשאית הפוגעת, בחוסר זהירות, לנתיב נסיעת האוטובוס ופגעה באוטובוס.

לפי גרסת נהג המשאית, הוא נהג במסלול הימני והאוטובוס נסע מאחוריו. בעת שניסה האוטובוס לעוקפו פגע בו האוטובוס בחלקו האחורי שמאלי וגרם לתאונה.

בדיון העידו בפני הנהגים והוגשו לעיוני תמונות המתעדות את נזקי הרכבים לצד חוות דעת שמאי באשר לגובה הנזק לאוטובוס.

3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, שכן גרסת התביעה לא הוכחה ברמה הנדרשת להליך זה.

4. מאחר שהתביעה מתבררת בסדר דין מהיר, בהתאם להוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

5. שני הנהגים שהעידו בפני העידו באופן הגיוני ורציף, תוך שהם דבקים בגרסאות שמסרו בסמוך לקרות התאונה, זאת על אף שנחקרו בחקירה נגדית.

אציין כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת, נהג המשאית מלכתחילה דיווח כי התאונה קרתה כתוצאה מניסיון עקיפה של נהג האוטובוס (ראה דיווח נהג המשאית מיום 13/11/16) וגרסתו זו נותרה בעינה גם במהלך עדותו בבית המשפט, על אף חקירה נגדית שנחקר.

מוקדי הנזק לרכבים מתאימים במידה שווה הן לגרסת נהג האוטובוס והן לגרסת נהג המשאית כך שלמעשה אין במידע זה כדי ליתן לבית המשפט כלים לקבוע איזה מבין הגרסאות עדיפה על פני השניה.