תא"מ 37231-02-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סולימאן ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 43,333 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.04.2013 בין כלי רכב מ"ר 81-376-76 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 66-821-59 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

יש לציין כי בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2014 נשמטה בטעות הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור לעיל, ומשכך הגישו ב"כ הצדדים הודעות בדבר הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעים סטה מנתיבו באופן חד ובפתאומיות לנוכח בלימת רכב אחר שנסע מלפניו, במטרה למנוע התנגשות בינו לבין הרכב האחר, תוך שאינו נותן דעתו לרכב התובעת הנוסע מאחוריו בנתיב הימני ומבלי לקחת בחשבון כי סטייה כה קיצונית תוביל להתנגשות בין רכבו לרכב התובעת.

נהג רכב הנתבעים לא שמר מרחק מספק מהרכב שלפניו ולכן נאלץ לסטות באופן חד ופתאומי לנתיב הימני, בו נסע רכב התובעת.