תא"מ 37230-11-15 א.מ. לאחזקה בע"מ נ' דומאר תעשיות פיתוח בע"מ

לפני תביעה כספית על סך 18,500 ₪ בתוספת מע"מ, ובה טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם בגין מוצרים שסופקו לה.

בכתב התביעה נטען כדלקמן: במאי 2015 הזמין מנהל הייצור של הנתבעת 179 ליטרים של נוזל קירור וכן 25 ליטרים של שמן מדחסים. התובעת סיפקה את המוצרים בשני מועדים והוציאה לנתבעת חשבונית (תחילה על סכום העולה על המחיר המוסכם ובעקבות זאת הוציאה אף חשבונית זיכוי).

הנתבעת לא שילמה את תמורת המוצרים שקיבלה וטענה כי נדרשה לעשות שימוש רק במחצית מכמות נוזל הקירור שסופק. מנהל התובעת נאות לקבל את יתרת נוזל הקירור ולזכות את הנתבעת על היתרה – אולם משהגיעה החבית בחזרה למחסני התובעת התברר כי מדובר בחבית שונה שאינה מכילה את נוזל הקירור שסופק. עד למועד הגשת התביעה לא שילמה הנתבעת את חובה לתובעת.

לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם את החוב בגין המוצר שסופק (בסך כ-11,000 ₪), וכן לשאת בעלויות הזמנתה של חבית נוזל קירור נוספת שהוזמנה כעתודה להזמנתה הבאה של הנתבעת.

בכתב ההגנה נטען, מנגד, כדלקמן: במאי 2015 מצאה הנתבעת במפעלה חבית של חומר שאינו דרוש לה לעיסוקה, ואשר התברר כי נרכש ביוזמת מנהל העבודה של הנתבעת כחלק מעסקה לא כשרה עם התובעת. מנהל העבודה פוטר מעבודתו, גם לאור האמור. הנתבעת מכחישה כי הזמינה את המוצר אף שהיא מאשרת שכמחווה של רצון טוב היתה מוכנה לשלם על חלקו. עוד טוענת הנתבעת כי באשר לחבית הנוספת – סביר כי כבר נמכרה על ידי התובעת ללקוח אחר וממילא ביכולתה של התובעת לעשות כן ולהקטין נזקיה.

הצדדים הסכימו כי לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק יוגשו על ידם סיכומים וכי פסק הדין יינתן על סמך המצוי בתיק.

בתצהירי העדות הראשית חזרו הצדדים על הנטען בכתבי הטענות.

מנהל התובעת הוסיף לנטען בכתב התביעה כי בחבית שהוחזרה לתובעת, כמתואר לעיל, נמצא חומר מהול ומשומש.