תא"מ 37146-02-14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' רביע ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 12,215 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.04.2013 בין כלי רכב מ"ר 58-216-60 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 94-658-16 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעת אשר עדותו הותירה בי רושם מהימן, נטולת נסיון לטייח או כל ניסיון לשקר. לעומת זאת, לא האמנתי לגרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר עדותו הייתה מחושבת מדי, ואשר לא עלתה בקנה אחד עם היגיון התרחשות התאונה כפי שניסה נהג רכב הנתבעים להדגים במכוניות הצעצוע בזמן עדותו בבית המשפט.

שוכנעתי כי היה על נהג רכב הנתבעים לנקוט במשנה זהירות כאשר הוא מבקש לעקוף את רכב התובעת במיוחד עת מדובר ברחוב שמשני צדיו חונים רכבים המצמצמים את יכולת תמרון הרכבים הנוסעים בכביש זה. עם זאת, גם נהג רכב התובעת צריך ויכול היה ליתן דעתו לרכבים הנוסעים בכביש ולנהוג בזהירות כאשר הוא מבקש לסטות מנתיבו.