תא"מ 37080-12-15 רוזיו נכסים וניהול בע"מ נ' יורק

לפניי תביעה לתשלום דמי תיווך שמקורה בהסכם תיווך והסכם בלעדיות שנכרת בין התובעת ובין הנתבע. על עובדות היסוד אין מחלוקת, ואלה הן:

• הנתבע היה בעל נכס מקרקעין בתל-אביב – יפו (להלן: "הנכס".

• ביום 18.5.2015 נכרת בין התובעת ובין הנתבע הסכם תיווך והסכם בלעדיות, שלפיו מסר הנתבע לידי התובעת את הטיפול הבלעדי במכירת דירתו ואמור היה לשלם לה אחוז אחד מסכום העסקה בתוספת מע"מ, בכפוף לחתימת הסכם מחייב והפקדת 10% ממחיר הדירה על ידי הקונה.

• ביום 23.6.2015 מכר התובע את הנכס לצד ג', הוא עו"ד כהן (בא כוחו של הנתבע בהליך לפניי, להלן: "הרוכש").

לטענת הנתבע, הרוכש התעניין בדירה עוד טרם החתימה על הסכם התיווך והסכם הבלעדיות, ועל כן – התובעת אינה הגורם היעיל, ואינה זכאית לתשלום לפי הוראות סעיף 14 (א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים"). התובעת טוענת, כי משעה שנחתם הסכם הבלעדיות, קמה חזקה "כמעט חלוטה" כי היא הגורם היעיל בהתקשרות.

עוד טוען הנתבע, כי מי שביצע את פעולות התיווך בפועל אינו מר נורי רחמים, מנהל התובעת, המחזיק ברישיון לתיווך נדל"ן, כי אם אדם אחר, מר כפיר מוטאנה (להלן: "מוטאנה"), שאינו בעל רישיון תיווך. לטענת התובעת, היה מר מוטאנה במעמד של "מתמחה", ובמועד טיפולו בעסקה אכן טרם קיבל רישיון לתיווך, אולם אין כל מניעה, לשיטתה, שמתווך נדל"ן יבצע את פעולות התיווך באמצעות אחרים, גם אם אינם בעלי רישיון.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את עדויות הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להידחות, מאחר שהתובעת לא עמדה בדרישות חוק המתווכים לשם קבלת דמי תיווך. חמור מכך: אני סבור כי התנהלותה של התובעת חותרת באופן ברור תחת תכליתו של חוק המתווכים, ומתן הכשר להתנהלות כזו יביא לכך שהוראות החוק ירוקנו מתוכן. להלן אנמק עמדתי זו.

סעיף 1 לחוק המתווכים מגדיר "תיווך במקרקעין" כך:

"הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין".