תא"מ 36998-09-13 ת.י.ר - ליס 2004 בע"מ נ' שאמס

1.בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 18.9.14, על פיו נמחקה תביעת התובעת בהעדר התייצבותה לדיון.

לטענת באת כוח התובעת, ילדה את ביתה הבכורה ביום 20.6.14 ומחמת טעות, מועד הדיון לא נרשם ביומנה ובמועד הדיון שהתה בחופשת לידה.

2.     הנתבע התנגד לבקשה וטען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר וכי בשיחה עימו טענה באת כוח התובעת כי ביקשה מעו"ד אחר להופיע לדיון מטעמה ואולם, אותו עו"ד, משום מה, לא התייצב לדיון. עוד תיאר הנתבע את חוסר תום לבה של התובעת אשר הגישה בהתחלה את התביעה באזור המרכז.

דיון

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של

כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח 395 , אשר קבע כי:

         "פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע

לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק. ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו : 

ראשית , מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה , או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט . 

שנית , ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש" ( ראה בנוסף, לעניין זה : ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג ( 3), פ"ד 824 ; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 3).

4.במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת הצדק, שכן התובעת לא הכחישה כי קיבלה את הזימון לדיון. אמנם הבקשה לא נתמכה בתצהיר,אולם גם טענת בא כוח הנתבע כאילו בשיחה עימו נאמרה סיבה אחרת לאי ההתייצבות ,לא נתמכה אף היא בתצהיר. תהא אשר תהא הסיבה,גם התובעת לא חולקת על כך שמדובר בטעות אצלה ולא כפרה בהמצאת ההזמנה כדין ולפיכך,כאמור,אין המדובר בביטול מחמת הצדק.

5.יחד עם זאת, ההלכה הינה כי המבחן השני- סיכויי ההצלחה של הצד נגדו ניתן פסק דין, הינו המבחן העיקרי, שכן על עצם המחדל ניתן לפצות על ידי פסיקת הוצאות. בית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית בטענות הצדדים על פני הכרעה הנובעת ממחדל פרוצדוראלי. במקרה דנן, המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים ולא ניתן לקבוע ללא דיון כאילו התביעה נעדרת יסוד.כאמור, די בכך שקיימת אפשרות כי תוצאות פסק הדין יהיו שונות במידה ותינתן לצד האפשרות להעלות טענותיו, על מנת שדלתות ביהמ"ש לא יחסמו בפני מבקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. זכות הגישה לערכאות הפכה בשנים האחרונות לזכות מעין חוקתית וביהמ"ש יעדיף תמיד דיון עניני בטענות הצדדים על פני הכרעה שניתנה בהעדר התייצבות.

6.לעניין סיבת המחדל, אציין כי העובדה שהתובעת ילדה כ-3 חודשים עובר למועד הדיון, אין בה להוות טעם המצדיק את אי ההתייצבות, שכן ככל שלא יכולה הייתה להתייצב לדיון, היה עליה להגיש בקשה לדחיית מועד דיון . ההחלטה בדבר מועד הדיון נמסרה בפקס לב"כ התובעת עוד ביום 29.4.14 ואילו הזימון עצמו הומצא בדואר רשום, ע"פ אישור המסירה הקיים בתיק, ביום 14.5.14. הנה כי כן המדובר במועדים שהינם למעלה מחודש עובר ללידת באת כוח התובעת, ולפיכך, ככל שסברה כי לא תוכל להופיע לדיון, אשר נקבע רק ל9/14, יכולה הייתה בכל החודשים שחלפו מאז קבלת הזימון, להגיש בקשה לדחייתו. בהעדר בקשה או הודעה מטעם התובעת, ביה"מ והנתבע לא היו אמורים לדעת על אי התייצבות התובעת ולנתבע נגרמו הוצאות בגין התייצבותו לחינם לדיון.

7.לאור כל האמור, על מנת לא למנוע מהתובעת את יומם בבית המשפט ואולם מאידך, על מנת שהנתבע יפוצה בגין הוצאותיו (התייצבות לחינם לדיון וכן הגשת תגובה לבקשה זו), אני קובעת כי פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות הנתבע בסכום כולל של 1,500 ₪, אשר יופקדו בקופת בית המשפט תוך 20 יום.

יופקדו ההוצאות ,תעבירם המזכירות לנתבע והתיק יובא בפני לקביעת מועד חדש לשמיעת הוכחות.

לא יופקדו ההוצאות, יעמוד פסק הדין על כנו.