תא"מ 36993-06-13 פלוס.א.2010 בע"מ נ' ממברארה

1.התובעת שעוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות הגישה התביעה בגין הלוואה שלטענתה ניתנה לתובעת ולא נפרעה.

על-פי מסמכי ההלוואה סכום הפרעון עומד על 8,400, כשהסכום מגלם כבר הוצאות גבייה.

2.מנגד טענה הנתבעת כי פרעה את ההלוואה במלואה וזאת בתשלומים ששילמה לתובעת, אלא שלא קיבלה קבלות בכל הפעמים ששילמה.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

3.התובעת טענה שהנתבעת לוותה 2 הלוואות נפרדות: האחת על סך 3,000 ₪ שנפרעה במלואה; השנייה על סך 4,000 ₪ ממנה נפרעו 1,010 ₪ בלבד.

תחילה טענה הנתבעת שנטלה הלוואה אחת בלבד של 3,000 ₪ (סע' 5 לתצהיר התומך בהתנגדות). רק בתצהיר שהוגש ביום 14/7/15 לאחר שניתנה רשות להתנגד לשטר אישרה הנתבעת שנטלה הלוואה נוספת על סך של 4,000 ₪ (סע' 4 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת אישרה הדבר גם בעדותה בבית המשפט (עמ' 10, ש' 16).

אני מוצא איפוא שהנתבעת נטלה מאת התובעת 2 הלוואות. המחלוקת היא באשר להלוואה השנייה על סך 4,000 ₪ (קרן).

4.הנתבעת מעלה טענה מסוג "פרעתי". בנסיבות אלה ממילא הנטל עליה להוכיח כי פרעה מלוא הלוואה.

הנתבעת אישרה בעדותה כי חלק מהלוואה נפרעה במזומן וחלק בשיקים שקיבלה מאת מעסיקה הקודם (עמ' 10, ש' 23; עמ' 10, ש' 25). יתרה מזאת ציינה הנתבעת כי המעסיק הקודם נתן לה שיקים לפקודתה והיא העבירה אותם לגב' עזורי, הבעלים של התובעת (עמ' 7, ש' 9 לפרוט' מיום 15/3/16; עמ' 11, ש' 7).

בנסיבות אלה יכולה היתה הנתבעת בקלות יחסית להוכיח טענתה כי פרעה את ההלוואה השנייה וזאת גם אם היא עומדת על הטענה שלא קיבלה קבלות על תשלומים שביצעה. זאת בדרך של הצגת העתקי השיקים שלטענתה מסרה לתובעת. ככל שהיתה מביאה ראייה כזו וכי כנגד אותם שיקים לא ניתנה קבלה מאת התובעת, הרי שניתן היה לכאורה לקבל הטענה כי גם כנגד התשלומים ששולמו במזומן לא ניתנה קבלה. ואולם, הנתבעת לא הביאה כל ראייה לשיקים שנפרעו לטובת התובעת. כך גם לא הובא כל תצהיר מאת המעסיק הקודם ולא נתבקש מאת בית המשפט צו לבנק הרלוונטי לגילוי אותם שיקים.

יתרה מזאת יש לשים לב לדברי הנתבעת כי קיבלה קבלות אך זרקה אותן משסיימה לפרוע את ההלוואה (עמ' 7, ש' 8 לפרוט' מיום 15/3/17). הדבר עומד בניגוד לטענה כי לא קיבלה קבלות כנגד התשלומים (עמ' 10, ש' 18 לפרוט' מיום 27/12/16).

מכל האמור אני מוצא כי לאור אופי טענת ההגנה שהעלתה הנתבעת, למעשה לא עמדה בנטל להוכיח פרעון של ההלוואה.