תא"מ 36898-10-13 ירחי נ' לנציאנו ואח'

לפניי תובענה המבוססת על שטר חוב שחתמו הנתבעים לטובת התובע, ואשר נועד להבטחת חיוביהם בהסכם לשכירות נכס שהשכיר התובע לנתבעים ברחוב האצ"ל 6 בבת-ים (להלן: "הדירה").

לטענת התובע, הוא השכיר את הדירה לנתבעים על פי הסכם שכירות שהוארך פעמים אחדות, בפעם האחרונה – לפרק זמן בן חצי שנה, תקופה שראשיתה ביום 15.1.2013 וסיומה הצפוי היה ביום 14.6.2013. עוד טוען התובע, כי במחצית חודש מרץ 2013 הודיע לו הנתבע 1, כי אין ביכולתו לעמוד בדמי השכירות, ועל כן ביקש לשלם סך 1,400 ₪ במזומן על חשבון דמי השכירות, ועל כן סיכמו התובע והנתבע 1 כי הנתבע 1 ישלם לתובע סך 1,400 ₪, אולם יפנה את הדירה בהקדם, ואכן – הדירה פונתה ביום 1.5.2014, כאשר לטענת התובע, לא שולמו דמי השכירות בסך 6,800 ₪ בגין מחצית חודש מרץ וחודש אפריל כולו.

עוד טוען התובע, כי הנתבעים הותירו בדירה נזק בדמות וילון ונציאני שהוסר מן החלון, וכן בדמות נזק למזגן שהיה בדירה.

הנתבעים טענו, כי דמי השכירות הובטחו בשיקים מעותדים מחשבונו של הנתבע 2, ובכל חודש שילם הנתבע 1 את דמי השכירות במזומן, וקיבל כנגדם את השיק המתאים לאותו החודש. ביחס למזגן טענו הנתבעים, כי המדובר במזגן ישן, אשר הנזק הנטען בו לא נגרם בתקופת השכירות אלא עוד קודם לכן. ביחס לווילון טענו הנתבעים, כי מדובר היה בווילון ישן, אשר התקלקל כתוצאה מבלאי סביר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ואת עדויותיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בין הצדדים ניטשה מחלוקת בשאלה האם נמסרו שיקים לתובע בגין תקופת השכירות המלאה, אשר הומרו מדי חודש בחודשו בתשלום מזומן. מאחר שמדובר בתביעה שטרית, הנטל להוכיח את הטענה הוא על הנתבעים, ואין לי אלא לקבוע כי הם לא עמדו בנטל זה. הנתבעים לא הראו כי שיקים כנטען אכן נמסרו לידי התובע – ולעניין זה יכלו הנתבעים להציג ספחי שיקים או אף את השיקים עצמם שהוחזרו להם, אם אכן הם בידיהם, ולא הציגו אישורים מטעם התובע כי אכן קיבל לידיו את דמי השכירות. ודוק: העובדה שהתביעה הוגשה על סכום צנוע יחסית, המגלם דמי שכירות בגין חודש וחצי בניכוי סכום מזומן ששולם, מהווה, בעיניי, אינדיקציה למהימנות גרסתו של התובע – שהרי אילו ביקש התובע להתעשר על חשבון הנתבעים, כפי שנטען בתצהיריהם, יכול היה להימנע מאזכור התשלום המזומן שקיבל על חשבון שכירות מרץ-אפריל 2013, או אף להתכחש לתשלומים מזומנים נוספים.

גם לטענה בדבר תשלום דמי השכירות לחודשים האמורים במלואם לא נמצאו שום תימוכין – הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא לכך שמשכו סכומי כסף כלשהם במזומן, לא הציגו כל אסמכתא לכך שהעבירו את הכסף לידי התובע – ובקיצור – לא הרימו את הנטל המוטל עליהם – אף לא במעט.

חיזוק לגרסת התובע בדבר השיחה עם הנתבע 1 בה פרש, כנטען, הנתבע 1 את מצבו הכספי הקשה לפני התובע, ניתן למצוא בעובדה (וראו לעניין זה עמ' 3 לתצהיר התובע) כי באוקטובר 2013 הגיש הנתבע 1 בקשה לפשיטת רגל.

מכאן שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי שילמו את דמי השכירות המובטחים, בין היתר, בשטר החוב, או אף שמסרו שיקים להבטחת דמי השכירות מחד גיסא, ומאידך גיסא – גרסתו של התובע, כפי שהובאה בתצהירו, עולה בקנה אחד עם ראיות חיצוניות.

אשר על כן אני קובע, כי הנתבעים לא שילמו לתובע את דמי השכירות לתקופה שבין 15.3.2013 – 30.4.2013, למעט מקדמה על סך 1,400 ₪, ונותרו חייבים סך של 6,800 ₪.