תא"מ 36790-09-13 ת.י.ר - ליס 2004 בע"מ נ' עליאן ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 10,133 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.09.2012, בין כלי רכב מ"ר 84-160-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 66-342-25 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.בכתב תביעתה טענה התובעת כי האחריות בגין הנזקים שאירעו לרכבה, מוטלת על נהג רכב הנתבעים, אשר בזמן נסיעה סטה ימינה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת ופגע בו בצדו השמאלי.

3.הנתבע הגיש כתב הגנה שהוא ערך בכתב ידו ובמסגרתו טען כי נהג רכב התובעת הוא האחראי לקרות התאונה באשר נהג רכב התובע הוא זה אשר סטה מנתיבו לעבר נתיב השמאלי בו נסע רכב הנתבעים.

4.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

5.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.לאחר שעיינתי במכלול החומר המונח לפניי ולאחר ששמעתי את העדויות וראיות הצדדים ובחנתי אותן, מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי, כך שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים. 

מסקנתי זו מבוססת על סמך הנימוקים הבאים:

6.1.עדותו של נהג רכב התובעת הייתה עדות עקבית וקוהרנטית, לעומת זאת עדותו של הנתבע הייתה מהוססת ובלתי קוהרנטית. זאת ועוד, גרסתו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם תמונות מוקדי הנזק שהוצגו בפניי.