תא"מ 36630-12-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

 1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 08.08.2015 בין כלי רכב, מ"ר 99-597-26 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 42-356-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעת שהוסע על האופנוע מאחורי נהגו.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדות מטעם הנתבעת, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות התמונות מזירת התאונה שהוגשו לתיק לאחר הדיון, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האופנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 65% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 35%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

סבורני, כי האופנוע הוסע במהירות נסיעה גבוהה ואפשר אף מופרזת, ובלתי תואמת לכניסה לצומת, מקום שהיה על נהג האופנוע להאט את מהירות נסיעתו לפני הכניסה לצומת, לוודא כי הצומת פנוי, ורק לאחר מכן להיכנס אליו במהירות סבירה. כמו כן, סבורני כי לאור מהירות הנסיעה הגבוהה שהאופנוע הוסע בו נמנע מנהג האופנוע למנוע את התאונה.

משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג האופנוע.

עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה. על יסוד תמונות מזירת התאונה שהוגשו לאחר הדיון, כפי שהוצגו לי במהלך הדיון, עולה כי רכב התובעת אכן פנה ימינה, כאשר, לכל הפחות, חלקו אינו בנתיב הימיני. יחד עם זאת, אני משוכנע כי אלמלא מהירות נסיעתו של האופנוע, חרף אופן הפנייה ימינה של רכב התובעת, התאונה הייתה נמנעת. אולם, אין בכך כדי לפטור את נהג רכב התובעת מהאחריות לקרות התאונה.