תא"מ 36438-06-14 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' צומן ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,767 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.04.2013 בין כלי רכב מ"ר 27-838-73 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב מ"ר 72-826-25 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעות היה השני מבין שלושה רכבים מעורבים בתאונה, רכב הנתבעות היה האחרון ורכב צד ג' שאינו צד להליך היה הראשון.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידה נהגת רכב התובעות. יש לציין כי ערב הדיון הוגשה לבית המשפט בקשת דחיית דיון על יסוד הנימוק כי "הקשר עם נהג רכב הנתבעות אבד" . 

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדה במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי.

אני מאמין לגרסתה של נהגת רכב התובעות שהייתה קוהרנטית, סדורה ומשכנעת.