תא"מ 36412-12-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' פינטו ואח'

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.8.15 בנהריה.

2. לטענת התובעת, בעת שרכבה נסע בכביש דו סטרי, נסע רכב הנתבעים בנתיב הנגדי, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע במראה בצד שמאל.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו שרכבם נסע בנתיבו כדין, כשלפתע סטה רכב התובעת לעברו ופגע במראת רכב הנתבעים. לאחר מכן, פגע רכב התובעת ברכב נוסף שחנה בצד הדרך.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה הנהגת ברכב התובעת וטענה כי נסעה בנתיב נסיעתה כדין. מדובר ברחוב צר כשלפתע שמעה רעש שהפתיע אותה והבחינה שהמראה שלה והמראה של רכב הנתבעים אשר נסע מולה פגע האחת בשניה. מבהלה ולאחר שמיהרה לעצור פגעה ברכב שחנה מימין בצד הדרך. במשך שעתיים לאחר התאונה איים עליה הנתבע 1 בטוב וברע שתודה באחריותה לתאונה. הנהגת טענה שביקשה פרטי ביטוח ואף נתנה את פרטיה לנתבע 1 אך הלה דרש שתודה בתאונה ותשלם לו 700 ₪ וכשסירבה הזעיק את המשטרה למקום.

גיסה של הנהגת ברכב התובעת, העיד אף הוא שהם נסעו בנתיב נסיעתם בכביש צו כשרכב הנתבע נסע מולם בנתיב הנגדי. לפתע שמע רעש של פגיעה ובעת הניסיון של הנהגת ברכב התובעת לעצור היא פגעה ברכב שחנה בצד הדרך. לאחר מכן הסתבר שהרעש נבע כתוצאה מפגיעת מראת רכב התובעת במראה של הרכב שבא ממול. הצדדים עצרו בצד להחליף פרטים. בהמשך, לאחר שהנהגת ברכב התובעת סירבה לחתום לנתבע 1 על מסמך המאשר שהיא האחראית לקרות התאונה, הזעיק הנתבע 1 את המשטרה למקום.

5. הנתבע 1 העיד וטען שנסע בכביש הצר המוכר לו מאזור מגוריו. הנתבע 1 חזר וטען שלנהגת ברכב התובעת היה מפרץ חניה אליו יכולה היתה להיכנס בעת שהבחינה ברכבו המתקרב כמה מטרים לפני מקום התאונה ואז התאונה היתה נמנעת, מנגד האפשרות היחידה שבפניו היתה פנויה היתה לעלות על המדרכה. הנהגת ברכב התובעת סטתה ופגעה במראה של רכבו. לאחר מכן המשיכה בנסיעה ופגעה ברכב חונה שעמד בצד ימין של הדרך. הנתבע 1 טען שהנהגת ברכב התובעת סירבה למסור לו פרטים וטענה שמדובר ברכב חברה של בעלה ועליו להתקשר לחברה ועל כן הזעיק את המשטרה למקום. הנתבע 1 טען שנגרם לו נזק מזערי שתיקן בעצמו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של הנהגת ברכב התובעת והיא מהימנה בעיני. הנהגת ברכב התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נסעה בנתיב נסיעתה בכביש הצר עד ששמעה הפגיעה. הנהגת בהגינותה לא טענה שרכב הנתבעים סטה לעברה אלא כי מדובר בכביש צר. בנוסף, מקובלת עלי גרסתה לפיה כתוצאה מהבהלה מהתאונה, פגעה ברכב חונה שעמד בצד.

גרסתה נתמכה בגרסתו המהימנה של גיסה, שאף הוא לא טען שהבחין ברכב הנתבעים סוטה, אלא טען שמדובר בכביש צר שמעבר שתי המכוניות במקביל קשה ואין מקום לתמרון. הוא תמך בגרסת הנהגת ברכב התובעת לפיה הנתבע 1 דרש שתודה באחריותה אך היא סירבה.