תא"מ 36323-11-14 ה' נ' נוג'ידאת

1. לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב התובע, בעקבות תאונת דרכים מיום 2.7.14.

2. לטענת התובע, עמד ברכבו ברמזור אדום, בעת שפגע בו רכב הנתבעת מאחור. כתוצאה מכך ניזוק הרכב בחלקו האחורי (מגן אחורי, מכסה מטען), והתיקון הוערך על ידי שמאי בסך של 11,155 ₪. על פי הערכת השמאי, נגרמה גם ירידת ערך של 3% משווי הרכב, בסך 3,150 ₪. בנוסף לאלו תובע התובע את שכ"ט השמאי, וסכום נוסף בגין עגמת נפש.

3. ברכב הנתבעת נהג מר עותמאן זאהי (להלן: "זאהי"), שהוא גיסו של בנה של התובעת. בנה של התובעת, נוג'ידאת השאם (להלן: "השאם"), נסע עמו באותה עת. זאהי מודה בכך שפגע ברכבו של התובע מאחור, בשל חוסר תשומת לב מספקת מצדו. לטענתו, עיין בעלון פרסום שנמסר לו בצומת, ולכן הרכב התדרדר ופגע קלות ברכב התובע.

4. אף שהנתבעת מודה בכך שרכבה התדרדר ופגע ברכב התובע מאחור, היא אינה מודה בנזק הנטען.

לטענתה, מיד לאחר התאונה שוחחו בנה השאם והתובע, התובע דיבר בטלפון עם פחח שאליו פנה, ולאחר שזה מסר לו שהתיקון יעלה 700 ₪ (עבודות צבע לפגוש אחורי בלבד), שילם השאם לתובע סכום זה במזומן. עוד טוענת הנתבעת, כי סיכום זה לא היה לרוחה של אשת התובע, אשר טענה כי הסכום נמוך מדי.

הנתבעת עצמה לא הייתה נוכחת בעת התאונה. עם זאת, בכתב ההגנה נטען, כי הנתבעת נסעה, עם בעלה, לבית התובע ואשתו ימים אחדים לאחר התאונה, על מנת לשאול לשלומם ולהתנצל על הפגיעה, והיא נדהמה מהיחס השלילי שקיבלו מאשת התובע ומדבריה לפיהם תדאג שישלמו פיצוי בסכומי עתק.

5. בדיון שהתקיים בפניי היום העידו התובע ואשתו, מן הצד האחד; הנתבעת, בנה השאם והנהג זאהי, מן הצד השני.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לאחר ששמעתי את העדים ושקלתי את הטענות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל כמעט במלואה, היות ואין מחלוקת בשאלת האחריות, הנזק הוכח כדבעי, ודין הטענה בדבר הסכמה לסילוק התביעה בתשלום סך 700 ₪ - להידחות.