תא"מ 36318-02-13 אמקור אנרגיות סולריות בע"מ נ' לוי

התובעת הגישה לביצוע בהוצל"פ שבעה שיקים ע"ס 8,425 ₪ כ"א שמשכה הנתבעת למועדי פרעון שתחולתם מדי חודש בחודשו החל מיום 31.3.06 ועד ליום 30.9.06, ואשר הועברו אליה ע"י סוכן המכירות שלה, דני אסף (להלן: הסוכן).

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים.

מתצהיר התמיכה בהתנגדות ומתצהירו של גיס הנתבעת, יהודה לוי (להלן: יהודה), עולה כי ליהודה היה בתקופה הרלוונטית עסק למכירת והתקנת דוודים בשם "כחול לבן" (להלן: העסק). יהודה נהג לרכוש דוודים ומוצרים נוספים לעסק מהתובעת, באמצעות הסוכן. את השיקים נשוא התביעה ביקש יהודה מהנתבעת, גיסתו, לצרכיו העסקיים ומסר אותם לסוכן, כדי שיעבירם לתובעת.

לטענת יהודה, השיקים הדחויים נועדו לשמש כבטחון לעסקה מסויימת של רכישת מוצרים מהתובעת בחודש מרץ 2006, וסוכם עם הסוכן כי לא ייפרעו אלא ישמשו כבטחון בלבד. לטענתו, בהמשך לכך שילם לסוכן את מלוא סכום העיסקה בשיקים של לקוחות, והסוכן הבטיח לו כי קרע את השיקים.

כן טוען יהודה, כי הגם שבספרי הנה"ח התובעת רשום כי לאחר סיום ההתקשרות העסקית בין הצדדים בשנת 2011 נותרה לחובתו יתרת חוב של כ-90,000 ₪ (נספח ג' לתצהירי התובעת), הרי שבפועל מגיעים לו סכומים של בונוסים בגובה עשרות אלפי ₪, אותם לא קיבל ממנה חרף זכאותו. לטענתו, הבונוסים היו אמורים להתקבל אצלו באמצעות הסוכן במוצרים אותם סיפקה התובעת ללא חיוב, בהתאם למדיניותה בחלוקת בונוסים ללקוחות גדולים, אך בפועל לא הגיעו אליו אותם מוצרים. לטענתו, אם יקוזזו הבונוסים שהתובעת חייבת לו, לא תיוותר יתרת זכות משמעותית לטובת התובעת.

התובעת טענה, בעדות המצהירים מטעמה – המנכ"ל אריה קרמר ומנהלת הכספים אתי דנן, כי השיקים נשוא התביעה נמסרו לתובעת כבטחון לפרעון האובליגו השוטף. לטענתם, הגם שיחסי העבודה בין הצדדים החלו בשנת 2002-2003, ויהודה חתם על כתב ערבות אישית המהווה חלק מהסכם ההזמנה (נספח ב), התבקשה ממנו בשנת 2006 מסירת שיקים לבטחון. עדות עדי התובעת בנקודה זו לא היתה בהירה וחד משמעית, ונראה כי התבססה יותר על נהלים כלליים בחברה לגבי קבלת בטחונות מלקוחותיה, נהלים שיכול והשתנו במהלך השנים, ולא ביחס להתקשרות הקונקרטית עם יהודה.

לכאורה, יש הגיון בטענת יהודה, כי סכום השיקים שנמסרו ב-28.2.06, המגיע ל-58,975 ₪, יחד עם שיק נוסף שנמסר באותו יום, ע"ס 1,000 ₪, ובסה"כ 59,975 ₪, דומה מאד לסכום ההזמנה שבוצעה על ידו באותו יום ונועדה לאספקה בחודש מרץ, חשבונית מס' 18668 בסך 66,017 ₪ עליה ניתן באותו מעמד זיכוי בגין הפרשי מחיר בסך 5,224 ש"ח, כך שסכום החיוב עמד על 60,793 ₪. גם העובדה, כי בהנה"ח התובעת נרשם מול השיקים נשוא התביעה והשיק הנוסף ב"פרטים" כי השיקים ניתנו "ע"ח עסקה מרץ" תומכת במסקנה זו. מנהלת הכספים הסבירה, כי לאחר שרשמה את הקבלה על השיקים, נמסר לה ע"י הסוכן כי הם ניתנו כבטחון ולא לפרעון, ועל כן הוציאה ביטול לקבלה זו (כפי שמופיע בהנה"ח). עצם ביטול הקבלה מעיד כי שיקים אלה לא נמסרו לצורך גביה אלא כבטחון, אך אינו מעיד האם נמסרו לבטחון לעסקה קונקרטית או באופן כללי.

גביית סכום העיסקה דנן מחודש פברואר-מרץ הסתיימה (ללא גביית השיקים נשוא התביעה) בחודש יולי 2006, שאז הגיעה יתרת החובה לכ-328 ₪ בלבד, ובסוף החודש בוצעה ע"י יהודה הזמנה חדשה.

ברם, יהודה לא הסביר מדוע דווקא לגבי עסקת פברואר-מרץ 2006 נדרש למסור שיקים לבטחון בסכום ההזמנה, כאשר היחסים בין הצדדים נמשכו כבר שלוש שנים קודם לכן ללא בעיות גביה כלשהן, וכאשר בכל ההזמנות הקודמות והמאוחרות לא נמסרו שיקים דחויים כלשהם כבטחון במועד ביצוע ההזמנה, אלא רק לאחר ההזמנה החלו להתקבל אצל התובעת תשלומים על חשבון יתרת החוב, עד לכיסויה, מתקבולים שקיבל יהודה מלקוחותיו, ואז בוצעה הזמנה חדשה. כך, בהזמנות מיום: 30.4.03, 31.5.03, 31.7.03, 30.9.03, 31.12.03, 31.1.04, 30.8.04, 30.9.04, 30.11.04, 31.1.05, 31.10.05, 30.11.05, הזמנות ע"ס עשרות אלפי ₪ כל אחת, שהן כל ההזמנות שבוצעו משנת 2003 עד שנת 2006, לא נמסרו לסוכן/לתובעת שיקים לבטחון על חשבון עסקה ספציפית כלשהי. כך גם בהזמנות הבאות, מחודש יולי 2006 ואילך.