תא"מ 36282-05-13 תמיר טפירו חומרי בניין בע"מ נ' חדד, תא"מ 3719-06-13 חדד נ' תפירו

שתי תביעות אוחדו לדיון מאוחד כאן לבקשת הצדדים.

באחת, טוענת חברת תמיר טפירו חומרי בניה בע"מ (להלן: החברה) כי מכרה למר עידן חדד (להלן: עידן) חומרי בנין, וכי נותרה יתרת חוב בכרטסת אשר לא סולקה על ידו – היא היתרה נשוא התובענה הראשונה, העומדת על סך של 14,316 ₪ נכון ליום 31/10/12. בנוגע לתובענה זו טוען עידן מנגד כי במועד עריכת ההתחשבנות האחרונה בין הצדדים, לסילוק יתרות החוב בגין רכישת סחורה כאמור, סוכם כי ייערך קיזוז של חיובי החברה כלפיו ויתרת החוב הוסדרה בשתי המחאות שמסר. לשיטתו לאחר שנפרעו ההמחאות העלתה החברה טענות כלפיו בנוגע ליתרת החוב אותו סוכם כי תקזז, ועל כן הפיק חשבונית לחברה בגין יתרות החוב כלפיו, והוא טוען לזכותו לערוך קיזוז כאמור. יצויין בהקשר זה כי מדובר בקיזוז בגין שני רכיבים – האחד, נזקים והפסדים בגין טיט פגום שנמכר לו כשנתיים קודם לכן ולא זכה לזיכוי מאת החברה על אף מעורבותו וידיעתו של תמיר, מנהל החברה, אודות זכות זו, והשני בגין אי תשלום עבור עבודות שביצע עבור החברה בחתמו כקבלן רשום על תכניות של פרויקט בניה שבוצע על ידי החברה (להלן: פרויקט ויצמן).

התביעה השנייה הוגשה על ידי עידן כנגד תמיר טפירו באופן אישי (להלן ולעיל: תמיר), בטענה כי הלה רכש את שירותיו של עידן להגשת תכניות בניה לשם קבלת היתרים לבריכת שחיה ולפרגולה שנבנו בבית אביו (להלן: מר טפירו), ואולם החיוב בגין עבודות אלו לא הוסדרו. לשיטת עידן התחייב מר טפירו להסדיר חיובים אלו על דרך של קיזוז כנגד חיובי עידן כלפי החברה ואולם כאשר ביקש עידן לערוך את הקיזוז בגין חיובים אלו ובין חיובים אחרי (נשוא ההתנגדות בתיק הראשון) הודיע לו מר טפירו כי חיוביו האישיים לא ייכנסו להתחשבנות מול החברה אלא יוסדרו על ידו בנפרד בהמשך. משלא הוסדרו כאמור – והחברה דרשה כמפורט מעלה את יתרת חובה על פי הכרטסת בהתעלם מן ההסכמות שבין הצדדים המפורטות מעלה – העלה דרישתו על הכתב במסגרת החשבונית נשוא תובענה זו והגישה לביצוע. מר טפירו טען להגנתו כי הסיכומים בנוגע להזמנת עבודות הכנת התכניות נשוא תובענה זו נעשו מול אביו, ועל כן אין יריבות בין הצדדים. עוד טען כי עבודת עידן נעשתה באופן רשלני שמנע קבלת היתרים, וכי ממילא לא סוכם על ביצוע תשלום עבור העבודות נשוא תובענה זו, אך הוא עצמו בחר מיוזמתו לשלם לעידן סך של 2,500 ₪ עבור הכנת תכניות ההגשה של הבריכה, תשלום שנעשה לשיטתו במזומן וללא קבלה, בנוכחות אביו ובבית האב.

ניתוח העדויות -

מר דוניו:

מטעם תמיר העיד כאן המהנדס מר דוניו, שביקש להעיד בשתי נקודות עיקריות:

האחת – מהו שיעור השכר הראוי לביצוע תוכניות לשם קבלת היתר לבניית בריכת שחיה;

והשניה – האם התרשל עידן בביצוע התוכניות שערך עבור מר טפירו לקבלת היתר עבור בריכת השחייה.

לאחר ששמעתי את עדותו הגעתי לכלל מסקנה כי אין בעדות כדי לתרום באיזה מהנקודות האמורות. כך, התברר מעדותו של מר דוניו כי את התוכניות לקבלת היתר עבור הבריכה לא ערך הוא עצמו כי אם עובדות ממשרדו, והן אלו אשר צילמו את תיק הבקשה לקבלת היתר שהיה מצוי במשרדי הוועדה, כשלמעשה אין הוא יודע לומר מה היה באותו תיק מבעוד מועד, ואין באפשרותו להצביע באופן ודאי על הפעולות שבוצעו ע"י משרדו בשונה ממה שהיה בתיק קודם לכן.

אין מחלוקת כי התכניות שבוצעו ע"י עידן לצורך הגשה לוועדה, הן תכניות שמתבססות על תכניות קודמות שהוא עצמו ערך, ואשר על בסיסן בוצעה בפועל עבודת הקמת בריכת השחייה במקום.

הטענה כי זה לא ערך תכניות מלאות של מערכות המים, ברזל, קונסטרוקציה וכד', לא הוכחה בעדותו של מר דוניו, וממילא בעדותו של תמיר עלה כי את תוכניות מערכות המים ביצע מר ממן, שלא הובא לעדות כאן, ואיננו מעובדי משרדו של מר דוניו (יצויין כי מר ממן לא זומן להעיד כאן על אף ההצהרה בדבר הכוונה להעידו במסגרת הישיבה המקדמית, ונדמה כי יש לזקוף העדרותו מן הדיון, ובהתאמה העדרה של דעות בנוגע לאופן הכנת תכניות המים וזהות המתכנן לחובתו של תמיר, בהתאמה, ומכח הכלל לפיו חזקה על בעל דין שנמנע מהבאת עד שבשליטתו משום שחשש שמא תשמש עדותו של העד לחובתו דווקא).

למעשה, לא ידע מר דוניו לומר האם נכון הדבר שהיתר הבניה לא ניתן בשל הקפאת הדיון בתוכניות עד לסיום הסכסוך שבין מר טפירו לבין שכניו, וטענתו של עידן בעניין זה לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא שקיבלה חיזוק בעדותו של מר טפירו עצמו (ראה עמ' 32 לפרו' ש' 12-14).

אשר לטענה שהשכר הראוי הוא כנקוב בחשבונית שהנפיק מר דוניו בגין הכנת תוכניות לקבלת היתר עבור הבריכה, ולא השכר שנקב עידן בחשבונית מטעמו, מצאתי כי השכר הנקוב בחשבונית מטעם מר דוניו אין בה כדי ללמד על השכר הראוי להקמת בריכה. החשבונית מציינת כי מדובר בשכר בין היתר עבור עבודת פיקוח, ומר דוניו הסביר שהוא נוהג לתכנן בריכות רבות בקיסריה, ונוקב בשכר כולל, תהא העבודה הנדרשת אשר תהא. עוד טען כי הוא נוהג לערוך תכניות שהן למעשה פיקטיביות אך נדרשות לשם קבלת ההיתר גם מקום בו העבודה שבוצעה בפועל אינה תואמת את התכניות שהכין, ולקבל על עצמו אחריות לביצוע מקום שהדבר נדרש על ידי הלקוח, ולא מצאתי כי מדובר בהתנהלות רגילה של מהנדס מן השורה שיש בה כדי להעיד על ההתנהלות הראויה בתחום או אף על זו הנוהגת.