תא"מ 36132-11-13 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' אלסייד ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובענה שבפני עניינה תאונת דרכים שאירעה בצומת, כאשר כל אחד מהנהגים המעורבים טוען כי הנהג האחר נכנס לצומת בניגוד לאור אדום שעמד בכיוון נסיעתו.

2.לטענת נהג רכב התובעת (להלן: הנהג), הגיע לצומת מכיוון מזרח למערב ועצר בשל מופע אור אדום ברמזור, ולאחר שהאור התחלף לירוק, החל לנסוע בכוונה לחצות את הצומת בנסיעה ישרה. תוך כדי חצית הצומת, נפגע מרכב הנתבע 1 (להלן: הנתבע), שהגיע משמאלו.

3.לטענת הנתבע, הגיע לצומת וראה אור ירוק בכיוון נסיעתו ועל כן המשיך בנסיעה רצופה לתוך הצומת. הנתבע תיאר כי כאשר היה על מעבר החציה, ראה את רכב התובעת מתפרץ לתוך הצומת, ובקושי הספיק לבלום כאשר פגע ברכב התובעת. מבחינת הנתבע, התאונה היתה בלתי נמנעת.

דיון והכרעה

4.    מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

5.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות הצומת, את תמונות הנזק ואת הודעות הצדדים, ושמעתי את הנהגים, הגעתי למסקנה כיהתובעתהרימה את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריותלתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית, הנתבע טען כי הייתה לנהג "שמש חזקה, זה היה קיץ. יש רמת סינוור חזקה". בשים לב לעובדה כי מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 21.06.13, היום הארוך בשנה, בשעה 15:00 או בסמוך לאחר מכן, לא ברור מדוע סבור הנתבע כי השמש סינוורה את הנהג, ומתקבל הרושם כי מדובר בטענה שבאה רק כדי לנסות ולהטיל דופי בעדות הנהג.

שנית, הנתבע העיד כי רכב נוסף חצה את הצומת, בטופס ההודעה שמסר לנתבעת 2 רשם כי "רכב שהיה מאחוריי נסע כשהרמזור שלנו היה עוד ירוק", ומנגד טען בעדותו כי אותו רכב נוסף שחצה את הצומת באותו כיוון, היה ממש כמה מטרים לפניו.

מדובר בשינוי משמעותי, ממנו ניתן ללמוד כי הרכב שלפניו חצה את הצומת באור ירוק, אולי בעת שהרמזור הבהב ואולי לאחר שכבר התחלף לכתום (או אפילו לאדום), והנתבע סבר כי הוא יכול, בדומה, להמשיך בנסיעה רצופה לתוך הצומת.

שלישית, מיקום הנזק ברכב התובעת, בדלת האחורית, אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע כי היה בנסיעה רצופה במהירות של 55-60 קמ"ש, בעוד הרכב האחר בעמידה מוחלטת. אין ספק כי רכב הנוסע נסיעה רצופה יכול לגמוע מרחק גדול משמעותית מזה שיכול לעבור רכב המתחיל מעצירה מוחלטת, ועל כן ניתן להסיק כי רכב התובעת החל בנסיעה עוד בטרם הגיע הנתבע לקו העצירה, ולמרות זאת בחר שלא לעצור אלא להמשיך בנסיעה לתוך הצומת.

רביעית, במבחן הסבירות, האפשרות כי מי שהיה בנסיעה רצופה ימשיך בנסיעתו לתוך הצומת אף לאחר שהאור ברמזור התחלף, סבירה יותר מאשר האפשרות כי מי שנמצא במצב עמידה לאחר המתנה ברמזור אדום, יתחיל בנסיעה בטרם התחלף האור ברמזור לירוק.

חמישית, לא ניתן לטעון כי הנהג טעה בהסתכלות ברמזור שאינו מיועד לנסיעה ישר, כאשר יש רק מערכת רמזורים אחת בכיוון נסיעתו, ואילו בכיוון נסיעת הנתבע היו שתי מערכות רמזורים. ייתכן כי הנתבע טעה והסתמך על רמזור אחר, שלא היה מיועד לנסיעה ישר בכיוון נסיעתו.

שישית, תמוה ההסבר שנתן הנתבע לכך שלא קיבל את פרטיה של העדה לאירוע. מדובר בעדה לתאונה שבאה לסייע לנתבע (לדבריו) עם ילדיו, שבכו לאחר התאונה, ומכאן שהיתה לו שהות והזדמנות נאותה לקבל ממנה פרטים. 

6. למרות הקביעה דלעיל, על בסיסה נקבעת אחריות הנתבע לתאונה, אני סבורה שהנהג נושא באחריות תורמת לאירוע, שכן נכנס לצומת כשכלל לא ראה את רכב הנתבע מגיע מימינו, למרות שלא היתה הפרעה לשדה הראיה. מכאן שהחל בנסיעה בלי לבדוק אם הצומת פנוי ולוודא כי הוא יכול לחצות את הצומת בבטחה.

בנסיבות המקרה, מצאתי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 20%, לתאונה ולתוצאותיה.

7.באשר לסכום הנזק: על פי הודעות התשלום (אשר צורפו לכתב התביעה, ועותקים שלהם הוגשו לאחר הדיון, בהתאם להחלטה שניתנה, והתקבלו לתיק בית המשפט) שילמה התובעת למבוטח פיצוי, שילמה את שכר השמאי, וקיבלה תמורה עבור שרידי הרכב, שהוכרז אובדן מוחלט. חישוב הסכומים שפורטו בהודעות אלה תחת הכותרת "סכום לתשלום" מביא לתשלום כולל ששילמה התובעת, בסך 29,000 ₪.

סוף דבר

8.אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: