תא"מ 36077-08-14

1.לפניי תביעה כספית על סך 15,425 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.12.2013, בין כלי רכב, מ"ר 32-424-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 77-981-25 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה ואילו לנהג רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור 20%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכב התובעת ועם ההיגיון קרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה בלתי מהימנה בעיניי.

שוכנעתי כי התאונה קרתה בנסיבות שתוארו על ידי נהג רכב התובעת, לפיה בעוד רכב התובעת מצוי במפרץ החניה כאשר נהגו נמצא בו הגיח רכב הנתבעים מאחור עבר את רכב התובעת ואז נסע אחורנית והתנגש עם חלקו האחורי של רכב הנתבעים בחזית רכב התובעת.