תא"מ 36021-12-14 ברוש שרותי רכב בע"מ נ' מגידוב

בתאריך 22.3.16 הגישה הנתבעת בקשה כי אורה לתובעת להפקיד סכום בקופת בית המשפט כערובה לתשלום הוצאותיה על פי סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ולפי סעיף 353א לפקודת החברות.

בהחלטתי מיום 3.4.16 התבקשה תגובת התובעת. ההחלטה הומצאה לתובעת בתאריך 9.4.16.

בהעדר תגובה מצד התובעת הוחלט, בתאריך 1.5.16 - כי על התובעת להפקיד 8,000 ₪ בקופת בית המשפט. ההחלטה הומצאה לתובעת בתאריך 1.5.16 ונצפתה.

עד היום לא הופקד סכום זה.

לאחר מכן, בתאריך 2.6.16 הוגשה בקשה מטעם ב"כ התובעת בה טענה כי פקידתה-היא יצרה בעיה מתמשכת עקב שימוש לא נכון בנט המשפט, ועל כן לא הגיעו החלטות הח"מ לידיה. ב"כ התובעת לא הצליחה לצפות בהחלטות אך ניתן חיווי כאילו צפתה. יתרה מכך קבלה על כך כי הבקשה עצמה (נושא ההחלטה) לא הומצאה לה על ידי ב"כ הנתבעת וכי בית המשפט לא הוקיע התנהגות זאת.

לגופו של עניין טענה התובעת כי טענת הנתבעת אינה מספיקה, כי היא אינה באה בידיים נקיות ובית המשפט מתבקש לקבוע כי אין התובעת צריכה להפקיד ערובה או לבקש הבהרות מב"כ הנתבעת. טענתה לא היתה מפורטת מספיק ולא היה בה כדי להפיג את חששות הנתבעת.

בגין בקשה זו ניתנה החלטתי מתאריך 6.6.16 בה אפשרתי לתובעת להאריך את המועד (למרות שלא בקשה זאת)להגשת התגובה לבקשה להפקדת ערובה עד 15.6.16, בתנאי שתשלם את כל ההוצאות שהושתו עליה עד אותה עת לנתבעת. כן הוריתי לתובעת להגיב לעניין הוצאות הבקשה עד 15.6.16. לא עכבתי את עצם הפקדת הערובה.

בהחלטתי מיום 16.6.16 אפשרתי לתובעת, לבקשתה, להאריך המועד לתשלום ההוצאות עד 19.6.16.

למרות זאת, בתאריך 24.6.16 , התובעת הודיעה כי ההוצאות לא שולמו לה עדיין.