אופרייט ליס בע"מ ואח' נ' יוסף וייץ ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לרכב, מ"ר 63-002-30 שבבעלות התובעת ונהוג בידי צד ג' להלן: "הרכב") כתוצאה מפגיעת אופניים הרכובים בידי הנתבע בחלקו האחורי של הרכב בתאונה מיום 20.02.2015 (להלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולגבי הנזק.

3.בתיק זה הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הם מוותרים על העדת עדיהם וכי בית המשפט יכריע בתובענה על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תוך בחינת כל החומר המצורף לכתבי בי דין, לרבות תיק המשטרה ולאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב.

4.משסיכומים אלו הוגשו, לא נותר אלא להכריע בתובענה.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ותיק המשטרה, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

בגרסתו של נהג רכב התובעת סתירות פנימיות , אי בהירות ותמיהות רבות, המקשות מאוד על קבלת גרסתו לתאונה.

התמיהה המרכזית בגרסתו של נהג רכב התובעת מתמצת בשאלה: מדוע בחר נהג רכב התובעת לעצור את רכבו באמצע נתיב הנסיעה לאחר שהוא עצמו טוען בגרסה שמסר למשטרה, כי עקף את רוכבי האופניים (תוך שהוא סוטה לנתיב הנסיעה הנגדי) לנוכח ההתפרצות הפתאומית, לכאורה, של רוכב האופניים המוביל בשיירה, לנתיב נסיעתו, וחזר לנתיב נסיעתו.

נהג רכב התובעת יכול היה, אם אכן סיים לעקוף את רוכבי האופניים שמימינו, להמשיך בנסיעתו. אלא שתחת זאת, הוא בלם את רכבו באמצע הנתיב, אף לא בשולי הכביש, ועל ידי כך העלה באופן משמעותי את הסיכוי כי רוכב אופניים יתנגש ברכבו.