תא"מ 35929-02-16 להב נ' איבנקובסקי ואח'

1. תביעה זו, בסך 48,754 ₪, עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 24.5.2014, עת נפגע אוטובוס השייך לתובעת, בעת שעמד בחניה. אין חולק באשר לנסיבות התאונה עצמה, או תוצאותיה הפיזיות.

2.התובעת פנתה למבטחתה, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – "כלל"), ופוצתה בעבור נזקיה, אלא שהתובעת טוענת לנזקים רבים נוספים, אשר אינם בני פיצוי עפ"י פוליסת הביטוח שלה-עצמה, ועל כן היא תובעת אותם מהמזיק (הנתבעת 1) ומבטחתו (הנתבעת 2).

3.סכום התביעה מורכב מאלה: סכום של 27,964 ₪, שהפחיתה כלל מתגמולי הביטוח, בשל בלאי; הפסד סך 20,000 ₪ בשל 6 ימי השבתה שנדרשו לתיקון האוטובוס; וסך 790 ₪ דמי כינון. כן נזכר סך 5,500 ₪ השתתפות עצמית בסעיף המפרט את סכום התביעה. עם זאת יוער, לאור נספחי כתב התביעה, כי שני הסכומים האחרונים שולמו ע"י הנתבעת 2, ועל כן סכום התביעה האמיתי אמור להיות 47,964 ₪.

4. הנתבעת טוענת, לגבי סכום ההפחתה בעבור בלאי, כי מדובר בהפחתה נכונה, הנובעת מכך שבאוטובוס הותקנו חלפים חדשים למרות שהאוטובוס עצמו ישן ומשומש, ועל כן היה בחלפים אלה כדי לשפר את מצבה של התובעת, ואין לפצותה בעבור כך. ובאשר להפסדי ההשבתה היא טוענת כי אלה לא הוכחו.

5.בדיון העיד מר נאסר נסאסרה, מטעם התובעת, וסיפר כי האוטובוס המדובר הופעל בקווים של בתי ספר או טיולים באמצע היום, וכי בימים בהם הושבת נשכרו אוטובוסים של קבלני משנה לביצוע העבודה. כשנשאל, אישר כי ברשותו תיעוד מדויק של שכירת קבלני המשנה לאותו תאריך, אם כי התיעוד אינו ברשותו בבית המשפט. הוא אישר גם, כי יכול וברגע נתון יהיה אוטובוס של החברה (מתוך כ-60-70 אוטובוסים) שאינו עובד, אולם הבהיר, כי אוטובוס לא יועמד ללא שימוש במשך שבוע או שבועיים ברציפות.

6.לאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני סבור כי דין התביעה להידחות, מחמת שנזקי התובעת הנטענים לא הוכחו.

7.עניין הבלאי: התובעת צרפה חוות-דעת שמאי, הקובע שיש להפחית בלאי מחלק מהרכיבים שאישר להחלפה. לא צורפה כל חוות-דעת נוספת, ולא צורפה כל ראיה, לפיה לא ניתן היה להשיג חלפים משומשים מקבילים.

8.על פני הדברים, משני טעמים לא ניתן לקבל את עמדת התובעת: ראשית, על התובעת רובצת חובת הקטנת נזק, ואם ניתן היה להשיג חלפים משומשים, היה עליה להשתמש בהם; הנטל להוכיח כי לא ניתן היה להשיגם הוא עליה, והיא לא עמדה בו. יוער, כי בחוות-הדעת עצמה (לפחות בעמודים שצורפו לכתב התביעה) לא נמצאה התייחסות לכך.

9.הטעם השני הוא (והוא שלוב בראשון), שמטרת הפיצוי בדיני הנזיקין הוא להעמיד את הניזוק במצבו כפי שהיה לפני הנזק. האוטובוס לאחר הנזק כולל רכיבים חדשים, ועל כן, יש להניח, שווה יותר מאשר היה אלמלי הארוע התאונתי. חיוב הנתבעים בפיצוי התובעת בעבור ההפרש בשווי החלפים החדשים יהווה, בפועל, הטבה של מצב התובעת בהשוואה לזה שהיה אלמלי הארוע.