תא"מ 35915-05-13 עדי - אסף השקעות בע"מ נ' פיריאן

הדיון בתיק זה היה קבוע ליום 31.5.15.

ביום 25.5.15 הוגשה בקשת דחייה בשל רצון הצדדים לחקור את שמאי התובעת ומאחר ובמועד הדיון הוא בחו"ל. הבקשה נדחתה ביום 26.5.15 ונקבע כי במועד הקרוב יישמעו הנהגים.

ביום 28.5.15 הוגשה בקשה לעיון חוזר שנימוקיה כי הצדדים רוצים לחקור את השמאי והעדים ב"מיקשה אחת".... בקשה זו נדחתה גם היא.

לדיון התייצב ב"כ התובעת בשם הצדדים והודיע כך:

"אני מופיע על דעת הצדדים.

בתיק זה הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון עקב העובדה כי השמאי מטעם התובעת שוהה בחו"ל בזמן זה, ביהמ"ש הנכבד דחה את הבקשה על מנת לאפשר את שמיעת עדויות הנהגים. עם קבלת ההחלטה של ביהמ"ש, פעלתי על מנת לזמן את העד ולהודיעו שהדיון אכן מתקיים. אך התברר לי כי במועד הדיון, דהיינו היום, קבוע לעד גישור בירושלים, ולכן לא יכל להתייצב. אבקש דחייה נוספת".

משעה שבית המשפט קבע כי הדיון יתקיים כפי שנקבע היה על באי כוח הצדדים להתייצב ולדאוג גם להתייצבות העדים מטעמם. הצדדים יצאו מנקודת הנחה כי די שהוגשה בקשה או נאמרו דברים לפרוטוקול כדי לפטור עצמם ואת עדיהם מהתייצבות. מדברי ב"כ התובעת עולה כי הוא הודיע לעד שהדיון אכן מתקיים, משמע שהוא טרח להודיע לו מבעוד מועד כי אין צורך שיתייצב שכן, כך סברו הצדדים, ממילא בית המשפט ידחה את הדיון ואם כך, למה להטריח את העד; ולא היא ! הנימוק של שתי הבקשות הראשונות אינו רציני ואינו משכנע שכן אין קשר בין עדויות הנהגים לבין חקירת השמאי אותו ניתן היה לשמוע במועד נפרד. גם הטענה שצצה פתאום כי לעד יש גישור בירושלים אינה במקומה: נימוק כזה יש להביא במסגרת הבקשה הראשונה והיה על הצדדים לפרוס את כלל נימוקיהם בבקשה אחת, ולא לנקוט בשיטת הסאלמי שבה בכל בקשה מועלה נימוק אחר. ספק אם היה בנימוק זה לכשעצמו כדי לדחות את מועד הדיון.

אלא שהצדדים כבר החליטו מראש כנראה כי הדיון יידחה, אף שבית המשפט דחה את הבקשה, וב"כ הנתבע לא רק שלא טרח להתייצב לדיון אלא אף יש להניח כי אמר לנתבע שהדיון לא יתקיים.

זמנו של בית המשפט אינו הפקר ואין צורך להכביר מילים על כך, והצדדים אינן יכולים לנהוג כרצונם ולצפות שבית המשפט יהיה מונח בכיסם.

נוכח התנהלות הצדדים כאמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

לפנים משורת הדין איני מחייב את הצדדים בהוצאת לטובת אוצר המדינה.