תא"מ 35879-06-13 חנאי נ' סופר

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובע, עורך-דין במקצועו, טוען כי סיפק לנתבע שירותים בהקשר להשגת הכרת משרד החינוך בישראל בתואר אקדמאי. התובע עותר לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחתו בסכום של 50,000 ₪ מכוח שני הסכמים בכתב בינו לבין הנתבע ובחתימתו.

2. הנתבע, מנגד, מכחיש את טענות התובע ואת כוחם החוזי של ההסכמים כפי שנכרתו בין הצדדים. לגרסתו, הכרה בתוארו התקבלה כתוצאה מעמלו, לאחר שפנה באופן אישי למשרד החינוך וביקש שייערך לו שימוע נוסף, עוד עובר לפנייתו לתובע. הודגש כי התובע לא הצטרף אל הנתבע לשימוע זה והוא זה שייצג עצמו במהלכו. מעיקרים אלו, טען הנתבע כי אין לתובע כל חלק בתוצאת ההכרה בתוארו.

3.אין חולק של ממש כי הנתבע משרת כשוטר במשטרת ישראל החל משנת 1995. בין השנים 1998-2001, נטל הנתבע חלק בתכנית לימודים שהוצעה לכלל השוטרים לקבלת תואר ראשון במנהל עסקים מטעם שלוחת אוניברסיטת לטביה בארץ (להלן: "התואר"). התואר הוצע לצורכי שכר בלבד ובסיום תכנית הלימודים, העלה משרד החינוך חשדות אשר להתאמתה לדרישות, כך שקבלת התואר של הנתבע ושל אחרים הוקפאה עד לעריכת בירור ומתן החלטה בעניין.

במהלך השנים ועד לשנת 2007, ניהל הנתבע חלופת מכתבים עם משרד החינוך בנושא, עבר שימוע אחד וכשל בו, עד שמכתב ששלח מיום 18.6.07 ובו ביקש לערוך לו שימוע נוסף, נענה בחיוב על-ידי משרד החינוך. ממכתב שנשלח אליו מיום 11.7.07 עולה כי ניתנה לו האפשרות לגשת לשימוע נוסף, בתמורה לתשלום סכום של כ- 800 ש"ח (ר' נספחים ז'-ח' לתצהיר הנתבע). פניית הנתבע אל התובע נעשתה לאחר קבלת מכתב הזימון לשימוע – נספח ח' הנ"ל (להלן: "השימוע").

4.ביום 15.7.07 נפגשו התובע והנתבע בקפה "הלל" בעיר ראשון לציון. במהלך פגישה זו, חתם הנתבע על "כתב אישור, הצהרה, ויתור ,התחייבות", לפיו ובין היתר, ייפה הנתבע את כוחם של התובע ו/או עו"ד עמית גורביץ לטפל בכל ענייניו הנוגעים לתואר. התובע הוסמך לפעול על פי הבנתו ושיקול דעתו, הוסכם כי הוא לא יהא אחראי לתוצאות הטיפול וכי הנתבע מוותר על כל טענה בנושא.

עוד הוסכם כי שכר הטרחה שישולם לתובע יעמוד על 20% כולל מע"מ מגובה גמול התשלום הרטרואקטיבי ברוטו שיקבל הנתבע ו/או 20% כולל מע"מ מגובה פוטנציאל הגמול העתידי ברוטו, על פי הגבוה מבין השניים. במעמד החתימה על מסמך זה, שילם הנתבע לתובע סכום של 1,964 ₪ על החשבון בגין פתיחת תיק והוסכם כי סכום זה לא יושב לו בכל מקרה. בנוסף, הוסכם כי הנתבע יחוב בתשלום סכום של 150$ (בצירוף מע"מ) בגין כל דיון, ככל שיתקיים בבתי משפט, בועדות השימוע, בישיבות וכדומה (ר' נספח י' לתצהיר הנתבע – להלן: "ההסכם הראשון").

כעבור כחודשיים ימים, פנה הנתבע לתובע בבקשה לבטל את הסיפא לסעיף 6 להסכם הראשון הקשור בתמורה שיקבל התובע. הצדדים קבעו להיפגש בשנית ביום 10.9.07 באותו מקום. במהלך פגישה זו, חתם הנתבע על כתב התחייבות משלים להסכם הראשון שנוסח ונכתב על ידי התובע בו במקום, לאור בקשת הנתבע, לפיו ובין היתר, בכל מקרה, לא יפחת שכר הטרחה מסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, זאת בתנאי שהנתבע יצליח בשימוע ויזוכה בתשלום רטרואקטיבי. סכום זה יחשב כסופי ולא תתקבל כל דרישה מהתובע בדבר תשלום כספים נוספים. למען הסר ספק, הוסכם כי הצלחת הנתבע בשימוע הנה בזכותו של התובע ומהווה פועל יוצא של מעורבותו, ללא שהתובע יצטרך להוכיח ו/או להציג מסמך כלשהו בנושא. יתרת הסעיפים מההסכם הראשון נותרה בעינה (ר' נספח יב' לתצהיר הנתבע – להלן: "ההסכם השני").

5.התובע טוען כי הנתבע קיבל זה מכבר את ההכרה המתבקשת בתוארו, אך מסרב לשלם לו את שכר טרחתו תוך הפרת התחייבויותיו על פי הוראות ההסכמים הראשון והשני. מכתב דרישה שנשלח אל נתבע ביום 3.2.13 נותר ללא מענה (ר' נספח ג' לתצהיר התובע).