תא"מ 35814-11-15 אלדן תחבורה בע"מ נ' וינברג ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 24.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 83-587-32 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 19-074-14, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת שישבה ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, להוציא הנזק למוקד הקדמי ברכב התובעת.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי התאונה קרתה כאשר רכב הנתבעים נסע לאחור בעודו יוצא מחניה כאשר גב הרכב פונה לכביש, עליו נסע באותה העת רכב התובעת.

במצב דברים זה, בו נהג רכב הנתבעים מסיע את רכבו לאחור, כאשר יש בנסיעה זו פוטנציאל של שיבוש והפרעה לתנועת כלי הרכב בכביש אליו נכנס רכב הנתבעים בנסיעה לאחור, לצד שדה הראיה המוגבל שקיים ממילא בנסיעה לאחור לעומת נסיעה ישרה, מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת. על נהג רכב המסיע רכבו לאחור לוודא היטב כי דרכו פנויה ורק לאחר שווידא זאת רשאי להסיע את רכבו לאחור.

העובדה שמיד לאחר שנהג רכב הנתבעים הסיע את רכבו לאחור שמע צפירה מרכב התובעת מעידה כי נהג רכב הנתבעים לא נתן דעתו, למצב התנועה בכביש מאחוריו, ועל ידי כך גרם ברשלנותו לתאונה.