תא"מ 35698-06-14 דוד נ' מדינת ישראל

לפניי תביעה לתשלום סך של 5,000 ש"ח.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 5.3.14 נעצר התובע על ידי משטרת ישראל, ביום 11.5.15 ניתן גזר דין והתובע שוחרר ממעצר. ביום 13.5.14 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המורה על השבת רכושו של התובע שנתפס על ידי המשטרה עת נעצר.

התובע טוען, כי חרף החלטת בית המשפט מיום 13.5.14, טרם השיבה לידיו הנתבעת את הפריטים שנתפסו על ידי המשטרה, בין היתר, פלאפון כולל סים, כסף מזומן, כרטיסים שונים.. עוד טוען התובע, כי במהלך שהותו במעצר, נמסרו לו פריטים נוספים על ידי בני משפחתו כגון בגדים וספרי קודש, גם הם לא הושבו.

על פי גרסת התובע, לאחר שחרורו ממעצר הוא פנה אל שירות בתי הסוהר בבקשה להשבת הציוד אך נענה שהציוד אינו בחזקתם וככל הנראה נמצא בחזקת משטרת ישראל. התובע פנה, לדבריו, למשטרת ישראל, אולם גם הם טענו כי הציוד אינו בחזקתם וככל הנראה מצוי בידי שב"ס.

אם כן, התובע עתר בתביעה זו לתשלום סך של 3,000 ש"ח בגין הציוד, וסכום נוסף של 2,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, טרחה והוצאות.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כי אין כל תיעוד בשב"ס התומך בטענת התובע לפיה הוכנס הציוד הנוסף כפי שנטען. עוד טענה הנתבעת, כי אין ברשותה כל מידע אודות פניות מצד התובע הן לשב"ס והן למשטרה לצורך קבלת הציוד, כפי שטוען. על פי גרסתה, היא עדכנה את התובע בדבר אפשרותו להגיע ולקבל את המוצגים שנתפסו, התובע אכן הגיע למשטרת עפולה שם נמסר לו כל הציוד האישי שברשות המשטרה.