תא"מ 35607-01-14 בע"מ נ' אביטל

לפניי תובענה שטרית שראשיתה בתיק ההוצל"פ שבכותרת ואשר הועברה לדיון כאן, לאחר שהגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע התובענה, שם טען באופן כללי ביותר שהחתימה על גבי השטר נשוא התובענה איננה חתימתו והיא מזויפת.

לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן והוסבו כתבי הטענות בסדר דין מהיר, חזר הנתבע על טענתו זו ואף עתר למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.

התובעת סירבה לשאת במחצית מעלות שכר טרחת המומחה, ולא מצאתי לנכון להורות במצב דברים זה על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, תוך חיוב הצדדים בהשתתפות בשכר טרחתו, בשים לב לעובדה שמדובר בתובענה על סך של כ- 6,000 ₪ בלבד ועלות שכר טרחת המומחה צפויה לייקר באופן משמעותי את הוצאות ההליך, במיוחד כאשר יש לזכור כי שיקול הדעת בנוגע לבחינת החתימה שבמחלוקת, השוואתה לחתימות אחרות שאינן במחלוקת והתרשמות בנוגע לזהות החותם, נותר בידי ביהמ"ש, וזאת ניתן לעשות אף ללא חוו"ד של מומחה לכתבי יד.

עיינתי בחתימה שבמחלוקת וכן שמעתי את עדותו של הנתבע בנוגע לנסיבות החתימה. בסה"כ התרשמתי כי הנתבע איננו זוכר את מהלך הארועים ואת מועד החתימה על המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה בסדר דין מהיר, בהם שטר החוב, הסכם לאספקת דלקים והוראה לחיוב חשבון, ולא ניתן ללמוד מדבריו מי היה הסוכן מטעם התובעת שישב מולו, מה התבקש למלא, ובהתאמה ספק אם ניתן לקבל את גרסתו בנוגע לכך ששטר החוב בשונה מכל יתר נספחי כתב התביעה האמורים, לא נחתם על ידו.

זאת ועוד – בסעיף 6 לכתב ההגנה אשר הוגש ע"י הנתבע בסדר דין מהיר, טען הנתבע כי במעמד חתימת ההסכם לא נתבקש לחתום על שטר וגם לא חתם עליו. בנוסף טען, כי ההוראה לחיוב החשבון נושאת את חתימתו "לכאורה".

בחקירתו לפניי טען הנתבע כי אם כך נוסחו הדברים בכתב ההגנה הרי שמדובר בטעות בניסוח, שהרי אין הוא יודע לומר כלל אם נתבקש לחתום על שטר החוב אם לאו.

בסה"כ התרשמתי כי מדובר בטענות שלא נועדו אלא לצורך הדיפת התובענה דנן, ולצורך דחיית הקץ, שהרי אין חולק כי הנתבע צרך דלקים מאת התובעת, אין חולק כי מסר פרטי חשבון והוראה לחיוב החשבון לצורך הסדרת התשלום בעבור אותם דלקים, ומשתיקתו של הנתבע בהקשר זה נדמה למעשה כי אף אין חולק בנוגע לכך שהוראת החיוב חוללה טרם שחדל הנתבע לצרוך דלקים מאת התובעת.

נדמה בעיניי כי הנתבע אשר ביקש להרחיק מעליו את התובענה דנן, הרחיק לכת עד שאמר כי אף החתימה על ההוראה לחיוב חשבון הינה חתימתו, לכאורה בלבד, זאת שעה שבחקירתו בפניי אישר באופן מפורש כי החתימה המתנוססת על גבי העתק ההוראה לחיוב החשבון, המצוי בחלקו העליון של אותו דף שעל גביו מצויה החתימה נשוא המחלוקת כאן, על שטר החוב, היא אמנם חתימתו.

עיינתי בשטר החוב ובחתימות אחרות שנחזות להיות חתימות הנתבע, לגביהן למעשה אין מחלוקת, לרבות חתימותיו על גבי הבקשות והתצהירים שהוגשו בלשכת ההוצל"פ ואשר בגינן הועבר הדיון לכאן, החתימה על גבי הסכם ההתקשרות והחתימה על גבי ההוראה לחיוב החשבון, ונחה דעתי כי מדובר בחתימה שהיא לכל הפחות דומה במידה רבה לחתימות הנתבע, עד כדי כך שקווי הדמיון מלמדים לכאורה על כך שמדובר בחתימתו של הנתבע.

כך ניתן לראות את תנועת החותם מימין לשמאל, את זווית הכתיבה, את מיקום החתימה ביחס לקו שעל גביו נדרש לחתום וכיו"ב מאפיינים המלמדים לכאורה על כך שמדובר בחתימתו של הנתבע.

משלא שוכנעתי כי הנתבע מוסר לפני ביהמ"ש גרסה כנה ואמיתית של השתלשלות הארועים, משנדמה כי הנתבע חתם חתימות שונות במהלך עריכת ההסכם לרבות מתן הוראה לחיוב החשבון, באופן המעיד על כוונתו להתחייב כלפי התובעת, ובשים לב לכך שהחתימות, זו שבמחלוקת ויתר החתימות שאינן במחלוקת, דומות במידה ניכרת, אני רואה לנכון לקבוע כי אין מדובר בחתימה מזויפת, וכי למעשה מדובר בחתימתו של הנתבע, אותה חתם במטרה להתחייב לפרעון החובות שיצטברו במהלך מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים כלפי התובעת, ואני רואה לנכון בהתאמה לקבל את התובענה השטרית ולהורות על חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ.