תא"מ 35428-12-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעת שיבוב לקבלת כספים ששילמה התובעת למבוטח בגין נזקים לרכב המבוטח שנגרמו בתאונה שקרתה ביום 15.5.15 בה היה מעורב רכב הנתבע 2 שבוטח על ידי הנתבעת 1.

גרסת נהג התובעת לתאונה, כפי עדותו:

אני מדגים עם המכוניות, יוצא מצומת גבע לכיוון מערב, גבע ממשיך לכיוון מערב, ויש צומת פ"ת וממשיך לכיוון מזרח. הגעתי מכיוון מזרח, עוד אין רמזורים, רחוב ראשון, ורחוב שני, אברהם שפירא ואני רוצה לפנות. אני מסתכל בחזית ממולי וריק. כמובן עם איתות מסמן והכל בסדר, הכביש ריק. אני מתחיל לסטות לאט לאט, בכיוון אברהם שפירא, ולקראת הסוף אני מרגיש חבטה איומה מכיוון החזית. דו"ח השמאי מראה את זה. קיבלתי הלם באותו רגע, הרגשתי המום. התעשתי אחרי כדקה, באתי לעזור לבחור. ירדתי מהרכב, אמרתי לו ברשותך כדי לא להפריע לתנועה אזוז עוד קצת קדימה ונחנה בצד ונתדיין. זזנו, מצאנו מקום, חנינו ודיברנו. אמרתי לבחור, שאלתי מה קרה, אנשים ראו מהחלונות, הנהג השני ביקש שלא נזמין אמבולנס, ואמרתי בסדר. הבאתי לו את הפרטים שלי, הוא צילם במצלמה שלו. רישיון רכב ונהיגה, ביטוח. ביקשתי את שלו, והוא לא רצה למסור לי. אמרתי מה הטעם, הייתה פגיעה ומצב לא נעים, הוא סירב בכל תוקף לתת לי הפרטים, גם לא רישיונות, אמרתי שהוא נראה ילד נחמד, אבל אני רוצה לראות רישיון, אבל הוא לא הסכים. בזה תם הנושא. הלכתי לעיסוקי.

גרסת הנתבע 2 הינה:

אני נסעתי מכיוון מזרח למערב. נסעתי בכביש שיש בו 4 נתיבים, דו כיווני. שני נתיבי חניה בצדדים, אני נסעתי לכיוון מערב. הרכב השני נסע לכיווני, נעצר, אני רואה אותו. התקדמתי, הוא עצר, בשניה שעברתי הוא נכנס לי בפגוש, בצד שמאל.

נהג התובעת מסר בהודעה הכתובה כי עמד על מנת לפנות ואז נפגע. ואילו בעדותו בבית המשפט אמר כי החל לפנות לאיטו ואז הרגיש חבטה ברכבו.

הנתבע אכן מאשר בעדותו כי ראה את רכבו של נהג התובעת עומד ועל כן המשיך ישר, אלא שאז החל רכב התובעת לפנות, וכך נגרמה התאונה. בהודעתו הכתובה תיאר הנתבע כי הוא נסע ישר וכי רכב התובעת לא נתן לו זכות קדימה מאחר ופנה שמאלה. עדות הנתבע תואמת את הודעתו הכתובה, בעוד שביחס לעדותו של נהג התובעת אל מול הודעתו הכתובה אין התאמה בפרט מהותי: עמידה ותוך כדי כך תאונה (בהודעה) מול תחילת פניה ואז תאונה (עדות בבית המשפט). נהג התובעת אמר בעדותו כי מדובר היה בהודעה טלפונית וייתכן שנרשמה בצורה לא מדוייקת, אך גם אם אקבל טענתו זו, הרי שאין בכך כדי לשנות את מסקנתי, כפי שיפורט להלן.

אני מקבל את גרסת הנתבע כי הוא אכן ראה את נהג התובעת אך הניח כי זה יאפשר לו לחלוף את הצומת בטרם יפנה. מדובר בהסתמכות סבירה והגיונית, שכן זכות הקדימה היא אכן של הנתבע, מאחר והוא זה הנוסע ישר בעוד נהג התובעת הוא זה שמבקש לפנות שמאלה. הנתבע טען כי נסע במהירות מותרת. לא הוכח כי הוא נסע במהירות מופרזת או בלתי סבירה ביחס לתנאי הדרך, ולכן אני מקבל טענתו זו. מאחר והנתבע מאשר כי אכן ראה את רכב התובעת עוצר תחילה ועל כן החליט להמשיך בנסיעה (ודברים אלו לא נסתרו), הרי שאין זה סביר כי הנתבע יסטה לעבר רכב עומד שבו הוא מבחין כבר מבעוד מועד.

נהג התובעת מאשר בעצמו כי התאונה מתרחשת לאחר שהוא כבר מתחיל לפנות, ולאור האמור לעיל, הרי שמבין שתי הגרסאות אני מעדיף את גרסת הנתבע, ולפיה, בעודו נוסע ישר החל נהג התובעת לפנות שמאלה ללא ששם לב לנעשה בדרך, ובלא שאיפשר לנתבע לחלוף על פני הצומת בשלמות. אמנם, לטענת נהג התובעת הכביש היה ריק ולכן החל לפנות. אך אם אכן הכביש היה ריק, לא הייתה מתרחשת כלל תאונה. אולם קשה לקבל גרסה זו שכן, לראיה, רכב הנתבע חלף במקום וכלי הרכב התנגשו.