תא"מ 35423-07-14 אטיאס נ' ידראל ואח'

בפני תביעת נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, אשר על עצם האחריות לגרימתה, ועל תוצאותיה הפיזיות אין חולק. רכב התובע, שהוא רכב יוקרתי במיוחד (שוויו נאמד ע"י שמאי התובע בסכום הגבוה מ-500,000 ₪), נפגע בדלת אחורית שמאלית (וכן שפשוף בכנף אחורית שמאלית).

שמאי התובע קבע כי יש להחליף את הדלת, אשר מחירה כ-18,000 ₪, והוסיף על כך עוד עלויות תיקון וצבע. הרכב לא תוקן בפועל. מבין השיטין של טענות הצדדים עולה, כי הרכב נמכר בלא שתוקן.

הנתבעת 2 שילמה סכום מסוים, המבוסס על מכתבה, שצורף לכתב התביעה, ועל פיו, בשל כך שהרכב לא תוקן, הנזק הוא בסכום נתון (כ-3,000 ₪), ועל סכום זה הוספה ירידת ערך (שלא נדרשה ולא נתבעה). לא צורפה חוות-דעת שמאי מטעם הנתבעות.

התביעה היא על ההפרש בין הנזק על פי חוות דעת שמאי התובע לבין הנזק ששולם.

התובע טוען, כי חוות דעת השמאי מטעמו משקפת את הנזק בפועל. הנתבעות טוענות, כי שעה שנמכר הרכב, ההפרש בין מחיר המכירה בפועל למחיר המכירה אלמלי הנזק הוא הנזק בפועל, ונזק זה, לשיטתן, לא הוכח.

במחלוקת זו, לשיטתי, יד התובע על העליונה. ניסיון החיים מלמד כי הגם שלתאונה קודמת יש השפעה על מחיר המכירה, על פי רוב אין מדובר בקשר ישיר, הניתן לכימות מדויק. לטעמי, ניסיון החיים גם מלמד, כי קשר זה הוא רופף עוד יותר כשמדובר במכוניות יוקרה, שאין רבות כמותן בשוק, אם כי תוספת זו אינה הכרחית לצורך פסק-הדין.

לבד מכך שעניין המכירה לא היה בחומר הראיות שבפני (ויצוין, כי הנתבעות הן שהתנגדו להגשת מסמכים נוספים בעת הדיון), ועל כן ממילא ניתן להתעלם ממנו, הרי שגם בשים לב אליו, דין התביעה להתקבל.

נזקו של התובע התגבש בעת הפגיעה, והערכתו של שמאי התובע היא בבחינת עדות מומחה לשיעור הנזק. אני סבור, שגם אם ישנן דרכים נוספות להוכיח את שיעור נזקו של התובע, חוות-דעת השמאי היא דרך לגיטימית כזו, ודי בה כדי להרים את נטל הבאת הראיות ולהעבירו אל הנתבעות.

לפיכך, על מנת לגבור על חוות-הדעת, שומה היה על הנתבעות להביא ראיות נגדיות, ואלה לא הובאו. לא זו בלבד, אלא שמרמת הפירוט שהיתה במכתב הנתבעות הנזכר לעיל יש יסוד סביר להניח, שלנתבעות אכן היתה חוות-דעת שמאי מטעמן (בין אם היתה ערוכה כחוות-דעת הניתנת להגשה ובין אם לאו), אולם חוות-דעת זו לא הוגשה לתיק. לא מן הנמנע, והדבר נתמך בחזקות ידועות מדיני הראיות, כי האמור בחוות-דעת זו היה מסייע לאמץ דווקא את עמדת התובע.

סבורני, אפוא, שיש לקבוע שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו במשפט האזרחי להוכיח את נזקו, ועל כן יש לקבל את התביעה (בכל הנוגע לחלקה המבוסס על חוות-דעת השמאי).

אני מחייב, אפוא, את הנתבעות לשלם לתובע סך של 15,091 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,600 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ה, 12 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: