תא"מ 35383-10-13 איסחרוב נ' בן דוד ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 2.6.13 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 55-242-65 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 45-212-63 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה וכן השמאים שבדקו את רכב התובע והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבע 2 הוא הנושא באחריות לתאונה, אשר נגרמה בעקבות נסיעתו לאחור ופגיעתו בחלקו האחורי של רכב התובע, בעודו חונה.

התרשמתי כי הנזק למגן האחורי החיצוני הוכח. ניתן לראותו בבירור בת/4, תמונות ה', ו', ז'. גם השמאי מטעם הנתבעים מכיר בנזק זה וקושר אותו לתאונה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 6, וכן ר' בעמ' 16 לפרוטוקול, שורות 11-16). השמאי מטעם הנתבעים אמנם קובע בחוות דעתו כי הפגוש בר תיקון באמצעות עבודות צבע, ברם לא סופקה הנמקה בחוות הדעת מטעמו כמו גם בחקירתו בפני בית המשפט כיצד נזק זה ניתן לתיקון באופן אשר ישיב מצב הרכב לקדמותו ללא החלפת חלק זה. לפיכך הנני מתרשמת כי חוות הדעת של השמאי מטעם התובע לא נסתרה, ככל שהדברים נוגעים לנזק למגן החיצוני האחורי ולתפסים - קליפסים (ובפרט מאחר שהתרשמתי שמדובר בהחלפת חלק חליפי ולא מקורי, כמפורט להלן).

הנני מקבלת הטענה, כי הלכה למעשה הוחלף המגן החיצוני בחלק חליפי ולא מקורי. זאת בפרט נוכח הפנית מר אברג'יל למונח "חל", המהווה אינדיקציה לדבר היות החלקים חליפיים, על גבי חשבונית 713/599215 לרכישת הפגוש החיצוני מחברת המאגר מרכז חלפי רכב בע"מ. הנני מתרשמת כי המחיר שנגבה בגין המגן החיצוני סביר, וכי לא נסתר בידי הנתבעים. מצאתי ההסבר לפיו חלק חליפי זה הותקן קודם לשחרור רכב התובע מן המוסך בתאריך 7.6.13, ולפיו חיוב החלקים החליפיים התבצע לאחר אישור, יומיים לאחר התקנתם – מתקבל על הדעת.

לא התרשמתי כי הוכח נזק למכסה המטען. אין בידי לקבל טענת השמאי מטעם התובע, לפיו נגרם נזק למכסה המטען. בת/4 תמונה א' אליה הפנה השמאי לא נראה כיפוף, ולכל היותר מדובר בהשתקפות. האמור נכון בפרט מאחר שהשמאי לא הפנה לכל תמונה אחרת, לבד מהתמונה האמורה, ממנה ניתן להתרשם כי אכן יש כיפוף. הרושם כי לא נגרם נזק למכסה המטען מתחזק נוכח עדות התובע, אשר העיד על נזק לפגוש האחורי, אך לא התייחס בעדותו למכסה המטען, ובלשונו (במענה לשאלה "איפה הנזק שהיה לך ברכב?"): "אני מראה מכה בטמבון האחורי" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 17).

לא התרשמתי כי הוכח נזק לפח ולמגן הפנימי. מצאתי את עדות השמאי מטעם הנתבעים משכנעת יותר מעדות השמאי מטעם התובע בסוגייה זו. השמאי מטעם הנתבעים בדק את רכב התובע והתרשם כי לא נגרם נזק כאמור. מאידך גיסא, להוכחת הטענה לפגיעה במגן הפנימי הפנה השמאי מטעם התובע לת/4 תמונה ד' והצביע על קימור בצד השמאלי של המגן הפנימי. על פניו נדמה, כי קימור זה הינו חלק מהמבנה של המגן הפנימי וזהה לקימור המופיע בצד הימני של המגן הפנימי. תשובת השמאי לשאלה מה ההבדל בין הקימור בצד הימני לבין הקימור בצד השמאלי היתה: "אני דובק (צ"ל "דבק") בגרסתי באזור הזה כתוצאה מהתמונה". מצאתי תשובה זו בלתי משכנעת. מעבר לכך, השמאי לא הכחיש כי אותו קימור בצד השמאלי של המגן הפנימי מצוי באיזור הפס השחור שהיה על גבי חלקו השמאלי של המגן החיצוני, אשר מקורו בתאונה קודמת (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 32), כך שהלכה למעשה יכול להיות שהקימור לו טוען השמאי, אשר לא התרשמתי בקיומו, נגרם כתוצאה מאירוע שקדם לתאונה דנן. זאת בפרט נוכח עדות הנתבע לכך שהמכה היתה קלה ביותר.

לאור האמור לעיל, לא התרשמתי כי הוכחו יישור הפח האחורי ועבודות צביעה של דלת המטען. מצאתי לנכון להכיר, על דרך האומדנא, בנזק בסך של 500 ₪, בגין עבודות פירוק והרכבה ועבודות חשמל. זאת בשים לב לעדותו של מר שמעון אברג'יל, מנהל המוסך, בדבר העבודות שנעשו בפועל, ולחוות הדעת של השמאי מטעם התובע ושל השמאי מטעם הנתבעים.