תא"מ 35289-06-15 אברהמי נ' ז'ורבסקי ואח'

תחילתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר חוב על סך 25,000 ₪ שעשה הנתבע 2 ביום 11.5.09 לפקודת התובע ואשר נערב על ידי הנתבע 1.

שטר החוב ניתן להבטחת חיובי הסכם שכירות בדירה בין יואב אברהמי, בנו של התובע (ובעל הזכויות בה), לבין הנתבע 2 לתקופה שמיום 11.5.09 עד יום 10.5.10.

התובע טוען בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי שכר הדירה החודשי עמד על 2,100 ₪ לחודש. הנתבע 2 החזיק בדירה תשעה חודשים אך שילם רק עבור חודש אחד ואז חדל. בנוסף, לא שילם עבור מים, חשמל וכבלים ובכל אלו הפר את ההסכם הפרה יסודית.

התובע טוען כי הנזקים שנגרמו לו הם שכ"ד בסך 2,100 ₪ עבור 9 חודשים, ובסה"כ: 18,900. כמו כן, מדובר בהפרה יסודית של הסכם השכירות ועל כן יש לחייב את הנתבע גם בפיצוי מוסכם בסך 20,000 ₪ כאמור בסעיף 12(ב) להסכם. עוד הוא תובע סך 2,100 ₪ עבור הוצאות החשמל. מאחר והנתבע 1 ערב לכל חיובי הנתבע הרי שיש לחייבו בסכומים הנתבעים.

הנתבע 2, שהיה כאמור השוכר, טען בתצהירו כי לא חתם על שטר החוב וגם הערב לא חתם והחתימה על השטר אינה חתימה שלו. הוא שילם לתובע סך 2,000 ₪ עבור החודש הראשון אך אז הודיע לתובע כי הוא מתכוון לעזוב מאחר ואין לו איך לשלם את דמי השכירות, ולכן עזב ושילם עבור חודש נוסף בידיעת התובע ובהסכמתו. עוד טען כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בשיהי של 6 שנים.

הנתבע 1 לא הגיש תצהיר עדות ראשית אך הגיש תצהיר התומך בהתנגדות (ועליו חקר אותו התובע) ובו אישר כי אכן היה ערב של הנתבע 2 אך כי אין לו כל קשר עימו. למיטב ידיעתו הנתבע 2 לא נותר חייב דבר לתובע ולכן לא היה מקום להפעיל את שטר החוב. לאור חלוף הזמן מדובר בשיהוי של 6 שנים.

ערב הדיון הודיע הגיש ב"כ הנתבע 2 בקשה לשחרור מייצוג מאחר והקשר עם הנתבע 2 אבד ואין הוא מצליח להשיגו לצורך ניהול התיק. בית המשפט שחרר אותו מייצוג. הנתבע 2 לא התייצב לדיון וחזקה כי זומן כדין באמצעות בא כוחו הקודם. בהעדר התייצבות הרי שיש למחוק את תצהירו. כפועל יוצא אין מפי הנתבע 2 כל גרסת הגנה בפני בית המשפט.

הנתבע 1 טען בחקירה הנגדית כי החתימה על השטר אינו שלו. טענה זו עומדת בסתירה לטענתו בתצהירו כי הוא היה ערב של הנתבע 2. הנתבע 1 לא הבחין בתצהירו בין ערבות לשטר או ערבות להסכם, אולם מאחר והתיק נפתח לביצוע שטר חוב, והסכם השכירות ממילא לא צורף לבקשת הביצוע, הרי שיש לראות את הודאתו בתצהיר ככהודאה בערבות לשטר. אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע הודה הנתבע 1 בתצהיר בערבותו וכעת טוען כי זו לא חתימתו. העתק השטר היה מונח בפניו בעת הגשת ההתנגדות והוא יכול היה לבחון אותו לטעון לגבי חתימתו טרם הגשת התצהיר. משעה שלא עשה כן הרי שיש לראות את עדותו בבית המשפט כעדות כבושה, חסרת משקל, באופן שיש להעדיף את הגרסה האמורה בתצהיר אשר ניתנה מרצונו החופשי של הנתבע 1. לפיכך, אני קובע כי ערבות הנתבע 1 היא ערבות תקפה כדין לשטר.

התובע, שהינו האוחז בשטר, נהנה מחזקת התמורה, בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות. מאחר שעסקינן בתביעה שטרית, הנטל להוכיח הגנה מפני השטר מוטל על העושה– השוכר (ע"א 358/80 קדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 836-835 (1984); ע"א (מחוזי ת"א) 32795-10-12 בן עמי נ' מישל קמחזי בע"מ, פסקה 21 (26.12.2013)). במקרה זה הנטל הוא על הנתבע 2 שטוען כי התובע לא היה רשאי להגיש את השטר לביצוע שכן הוסכם עימו כי הנתבע 2 רשאי לעזוב כנגד תשלום דמי השכירות שכבר שולמו. דא עקא שהנתבע 2 לא התייצב לדיון, תצהירו נמחק ולכן אין כל גרסת הגנה מטעמו בפני בית המשפט. במילים אחרות, הנתבע 2 לא הוכיח אף אחת מטענות ההגנה שנטענו בתצהירו.