הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ברק ואח'

1. בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת ע"ס 46,213 ₪. 

עובדות המקרה

2. מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בכביש ירושלים-ת"א, באיזור מחלף גנות. רכב התובעת נסע אותה עת בנתיב השמאלי ביותר בכביש הרב-נתיבי, רכב הנתבעים 1 ו-2 נע בנתיב המרכזי (להלן: רכב שירביט), ורכב הנתבעים 3-4 נע בנתיב הימני ביותר (להלן: רכב הכשרה). התאונה התרחשה כאשר רכב הכשרה סוטה לנתיבו של רכב שירביט, פוגע בו, וכתוצאה מכך נהדף האחרון לרכב התובעת ופגע בו.

טענות הצדדים

3. התובעת טוענת כי רכב הכשרה התרשל בכך שסטה לנתיבו של רכב שירביט, ובכך גרם לתאונה נשוא הדיון. באשר לטענות הנתבעים באשר להתערבותו של גורם זר (כפי שיפורט להלן) מוסיפה התובעת וטוענת כי בהתאם להנחיית המפקח על הביטוח – על חברת ביטוח השולחת מכתב דחייה לפרט בו את כלל נימוקי הדחייה, וכל נימוק שלא העלתה לא תוכל להעלות במועד מאוחר יותר. לאור האמור, כך נטען, הטענה בדבר גורם זר מתערב מהווה הרחבת חזית אסורה.

הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי דין התביעה נגדם להידחות, היות ואין חולק על כך שרכבם נהדף לכיוון רכב התובעת כתוצאה מסטייתו של רכב הכשרה לנתיבו והפגיעה שנוצרה כתוצאה מכך. אי-לכך, לא ניתן לטעון כי הנתבעים 1 ו-2 התרשלו בכל הקשור לתאונה נשוא דיון זה.

הנתבעים 3 ו-4 טוענים כי האחריות לתאונה איננה מונחת לפתחם, זאת מאחר ובזמן נסיעת רכב בנתיב הימני, התפרצה לנתיבו מימין משאית, אשר נעה על נתיב הירידה לכיוון כביש מספר 4, וכתוצאה מכך נאלץ הנהג, שהיה בבחינת "נהג במצוקה", לבלום ולסטות שמאלה, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. אי-לכך, כך נטען, אותה משאית, אשר נהגה נמלט בזירת התאונה ולא ניתן לאתרו, היא האחראית האמיתית לתאונה, ומנתקת כל קשר סיבתי אחר. עוד נטען, כי על אף שלא צוינה המצאות המשאית במכתב הדחייה המקורי שנשלח, הרי שהנחיית המפקח הביטוח חלה במערכת היחסים של מבטח-מבוטח, ואינה חלה בין חברות ביטוח שונות, אשר יחסי הכוחות ביניהן שווים.

הנחיית המפקח

4. כאמור, במכתב הדחייה הראשון של הכשרה לתובעת נטען כי רכב הכשרה איננו אחראי לתאונה, ורכב שירביט הוא האחראי. המפקח על הביטוח פרסם הנחייה לפיה על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה, ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה שיכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. לכן, טוענת התובעת, טענת הכשרה בדבר התערבותה של המשאית, שלא עלתה במכתב הדחייה, היא בגדר הרחבת חזית אסורה. עולה השאלה האם הנחיית המפקח רלוונטית למערכת היחסים שבין חברות הביטוח לבין עצמן?

5. מטרת ההנחיה המקורית היתה יצירת איזון בין המבוטח-החלש למבטח-החזק, כאשר הראשון מצא עצמו במצב בו נימוקי המבטח כלל אינם ידועים לו, לא ברור מדוע בקשתו נדחית, ויכולתו לכלכל צעדיו להמשך נפגעת פגיעה חמורה. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין:

"הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד."

6. סבורני כי במקרה דנן, אין ההכרעה בסוגיה זו דרושה, ועליה להישאר כדרושת עיון. התובעת צירפה פסק דין של כב' הרשם הבכיר אבי כהן (תא"מ (ת"א) 2600-11-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אילן זנגברג) בה נקבע כי הנחיית המפקח חלה גם במערכת היחסים בין חברות הביטוח. עם זאת, במקרה המוזכר לעיל, במכתב הדחייה ששלחה הנתבעת טענה היא אך ורק לעניין גובה הנזק, ובהגיעה לדיון העלתה טענות לעניין האחריות. המדובר בשינוי מהותי ועל כן גם עשוי להיחשב להרחבת חזית אסורה. במקרה דנן, הכשרה טענה במכתב הדחייה לחוסר אחריות, ואילו השינוי בטענה הדיונית היא רק לעניין הרכב שנטען כי התערב וגרם לתאונה נשוא הדיון – במקום רכב שירביט, נטען להתערבותה של אותה משאית עלומה. המדובר בפגם שאיננו מהותי, ובכל מקרה לא השפיע על זכויותיה של התובעת לטובה או לרעה. לאור האמור, ולאור האינטרס הראשון במעלה של גילוי האמת, קובע אני כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה, זאת כאמור מבלי לקבוע מסמרות בשאלת תחולת הנחיית המפקח בין חברות הביטוח.

שאלת האחריות

7. כאמור, הנתבעים טוענים להתערבותו של גורם זר במהלך התאונה, אשר מנתק את הקשר הסיבתי בין מעשי נהגיהם לבין התאונה נשוא דיון זה. עוד, נטען כי נהגי הכשרה ושירביט היו בבחינת "נהג במצוקה", ועל כן כלל לא התרשלו בנהיגתם, ועל כן אינם אחראים לנזקים שנגרמו לתובעת.

8. לאור עדותם של נהגי שירביט והכשרה, ואף עדותה של נהגת התובעת, אשר העידה כי כבר במקום ובזמן התאונה טענו השניים לקיומה של המשאית והתפרצותה לנתיב הנסיעה של רכב הכשרה, קובע אני כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתרשלותה של המשאית. נהגי הכשרה ושירביט נהגו בצורה סבירה, ולא ניתן היה לצפות את התפרצותה הפתאומית של המשאית מנתיב הירידה לנתיב הנשיאה. כמו כן, מקובלת עלי טענת הכשרה כי לנהגה לא היה מנוס מלפעול כפי שפעל, וזאת על מנת לנסות ולמנוע את התאונה, ולהגן על חייו שלו.

סעדים